פרשת דרכים קפב

הקב"ה אע"פ שאני מגלה אתכם היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים משל למלך שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת בתכשיטין שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים וכן אמר ירמיה הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצויינים בהם ע"כ. והקשה הרמב"ן בס"פ עקב שהכתוב שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה אינו מחייב בגלות אלא במצות שהם חובת הגוף כגון תפלין וד"ת ומזוזה וא"כ ל"ל טעמא דכדי שלא יהיו חדשים תיפוק ליה דכל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בח"ל. והנה הרמב"ן אזיל לשיטתיה דס"ל דכל המצות הם משפט אלהי הארץ יע"ש. אך לפי מה שכתבנו מדברי הרשב"א הדברים כפשטן דנהי דכל חובת הגוף נוהגת בארץ ובח"ל היינו בהיות ישראל על אדמתם דאין כאן טענת מודעא אבל משגלו יש כאן טענת מודעא, ומש"ה הוצרך לומר דאף לאחר שקבלו ויש להם טענת מודעא מ"מ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים

וזה אצלי כוונת רז"ל באיכה רבתי והביאו רש"י בפירושו וז"ל שחקו על משבתיה שהיו ישראל שובתין בגולה בשבתות וי"ט ושומטים בשביעית והיו או"ה משחקים עליהם ואומרים שוטים בארצכם לא שמטתם ועכשיו בגולה תשמוטו בארצכם לא שמרתם שבת ועכשיו בגולה תשמורו ע"כ, ויש לדקדק דלמה שחקו האומות על ישראל וקראו אותם שוטים בשביל ששומרים המצות בגולה אימא דבשביל שראו שנענשו על מה שלא קיימו המצות בהיותם בארצם מש"ה רוצים לקיים המצות בהיותם בגלות. אך כפי דברי הרשב"א שכתבנו ניחא, דקושית האומות הוא דבהיותם בארצם דלא היה להם שום טענה שלא לקיים המצות שהרי אף שהיו אנוסים מ"מ לא נתנה להם הארץ אלא בעבור ישמרו חקיו ואפ"ה לא קיימום, עכשיו שיש להם טענת אונס ואיכא מודעא בדבר הם מקיימים אותם נמצא דכל בתר איפכא קא אזלי ומש"ה קראום שוטים דבמקום חיובם לא קיימו ובמקום פטורם קיימו

ובזה נבין מאי דכתיב בסוף דברי הימים עליה דצדקיהו ויעש הרע בעיני ה' אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה' וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ופירש"י ויעש הרע מהו הרע שלא נכנע מלפני ירמיהו הנביא כדמפורש בירמיה ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל וגו' וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדברי הנביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות ע"כ. ודברי רש"י הם גמרא ערוכה פ"ג דמ"ק (דף ט"ז) וז"ל וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיהו שמו אלא מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה במעשיו ע"כ, ופירש"י צדיק גמור. ובפ"ג דהוריות (דף י"א) אמרינן ת"ר הוא שלום הוא צדקיהו ולמה נקרא שמו שלום שהיה משולם במעשיו ופירש"י צדיק גמור הוא בעל מעשים טובים. ובשלהי פ"ג דערכין (דף י"ז) אמרינן בקש הקב"ה להחזיר את העולם לתהו ובהו מפני דורו של צדקיהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתקררה דעתו. ובפרק כ"ג דשבת (דף קמ"ט) אמרינן ועוד צדקיהו צדיקא מאי הוה ליה למעבד, ואמרינן תו התם בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כו', מכל הני מוכח דצדקיהו צדיק גמור היה ויש לתמוה דבמלכים כתיב עליה דצדקיהו ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים. והא דאמרינן בשלהי מ"ק (דף כ"ח) ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה את ירמיהו מן הטיט וכו', כבר כתבו שם התוספות צדקיהו מלך יהודה צדיק גמור היה אבל במקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיהו מן הטיט ע"כ. הן אמת דבפ"ג דברכות (דף י"ח) אמרי' והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים שנאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל ע"כ. ופירש רש"י חלל רשע על צדקיהו הוא אומר ועדיין בימי יחזקאל חי הוא וקורהו חלל ע"כ. והוא דבר תימה שהכתוב יכנה לצדקיהו בשם רשע מאחר שהיה צדיק גמור ועוד שיאמרו בגמרא דלכך נקרא חלל משום דרשעים בחייהם קרויים מתים ואגדה זו סותרת כל אותן האגדות שכתבנו: