פרשת דרכים קפא

שהביא דברי ר"י הללו בזה האופן שאנוסים היו ע"פ הדבור מפחד שלא יביאם לארץ ישראל ושלא יניעם במדבר. והקשה דלמה הוסיף מהר"ם על דברי ר"י מפחד שלא יניעם במדבר והלא חייב אדם לומר כלשון רבו, אלא ודאי משום כך הוסיף מהר"ם הפחד דשמא יניעם במדבר משום דאם לא היו יראים אלא שמא, לא יכניסם לא"י לא חשיב אונס כיון שלא היה כי אם מניעת הטובה כלומר שהיה הקב"ה נמנע מלהטיב להם אם לא היו ממלאים אחריו לישבע על קבלת התורה ומשום כך כתב חששת דשמא יניעם במדבר שהיה אונס מפחד העונש שהיה מטיל עליהם טורח הדרך ולהג הרבה ויגיעת בשר

וכתב עוד מוהריק"ו דאף לפי גירסתנו בדברי ר"י דלא קאמר אלא שהיו יראים שלא יכניסם לא"י י"ל דשאני התם שכבר נתנה להם מורשה וירושה היא להם מאבותיהם ועליהם נאמר וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וגו' ואם לא היה מכניסם לא"י היה חשיב אונס דפשיטא דמי שהוא עושה דבר מפני יראתו שלא יטלו את שלו דחשיב אונס והכא נמי הוי כאילו היה הקב"ה נוטל מהם מה שזכו בו כבר והיינו דקאמר ר"י שהיה להם ליכנס לאלתר כלומר והוי כאילו זכו בו כבר ומש"ה חשיב אונס עכ"ד. הכלל העולה בידינו מתורתו של מהריק"ו ז"ל דמאי דחשיבי ישראל אנוסים במה שקבלו התורה בערבות מואב באלה ובשבועה היינו משום שהיו ישראל מוחזקים בא"י וא"כ חשיב אונס מה שלא היה מכניסם לא"י. והנה סברא זו שכתב מהריק"ו שא"י מוחזקת היא בידם לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, וכבר הארכנו בזה לעיל (בדרך הקדש דרוש ד') להוכיח בראיות מכמה דוכתי שאברהם זכה בא"י משעה שנתנה לו ואמר לו ה' לזרעך נתתי וגו' יע"ש

ומ"מ נ"ל דהרשב"א ומהריק"ו פליגי אהדדי, שהרי כתב הרשב"א אהא דאמרינן מכאן מודעה רבה לאורייתא ואמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש והקשו וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזרת מלכם א"כ בטלה מודעה זו. ותירץ שמתחלה אע"פ שהיה להם מודעה מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו והם עצמם בתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעה כלום כאילו ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מארצו ומשגלו יש מודעה על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים, ולפיכך חזרו וקבלוה בימי אחשורוש עכ"ד. למדנו מתורתו של הרשב"א שקודם שגלו לא היה להם טענת אונס ומודעא אף שהיו אנוסים משום דאעיקרא דמלתא לא ניתנה להם הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה

ועל פי זה יתבאר מאמר רז"ל פ"ק דחגיגה (דף ה) וז"ל ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר"א ג' דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומם ואיכא דאמרי אחת על בטול תורה. והקשו בשלמא למ"ד על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למ"ד על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה. ויש לדקדק דנהי דבסיבת הגלות הם מתבטלים מת"ת מ"מ אמאי לא קאמר קרא בהדיא על בטול תורה אך על פי דברי הרשב"א אתיא שפיר דכיון שגלו ישראל אין לך בטול תורה גדול מזה דעכשיו יש להם טענת מודעא לבטל התורה

וזה עצמו כוונת הכתוב באומרו טבעו בארץ שעריה וגו' מלכה ושריה בגוים אין תורה, שתיבות אין תורה אין להם מובן. אך במה שכתבנו הדברים כפשטן שדברי המקונן הם דברי האיכא דאמרי דכיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה וזהו שאמר מלכה ושריה בגוים א"כ אין תורה שהרי חזרה טענת המודעא

ובזה יובן מאי דאמרי' בספרי וז"ל ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה אמר להם