פרשת דרכים קפ

ובזה נבין שני כתובים הבאים כאחד לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה וגו' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו וגו'. והנה אונקלוס תרגם דלאו כעובדי בני בשרא דאינון גזרין למעבד ותייבין ומתמלכין כלומר שהקב"ה אינו חוזר בו ממה שאומר לעשות. ובסיפיה דקרא דכתיב ההוא אמר ולא יעשה תרגם ההוא אמר ועביד וכל מימריה מתקיים. ויש לדקדק מי בקש זאת מבלעם לשבח ולהלל לה' שאינו חוזר בו ממה שאמר לעשות וגם דכל מימריה מתקיים דכל מה שהוא רוצה לעשות עושה ומי לא ידע בכל אלה. עוד יש לדקדק במה שאמר לא הביט און ביעקב ופירש"י ז"ל לא הביט הקב"ה און שביעקב כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם, ה' אלהיו עמו אפילו מכעיסין וממרין לפניו אינו זז מתוכם ע"כ. דלמה ה' נושא פנים לישראל ואינו מדקדק אחריהם כשהם עוברים על דבריו

והנה בתחלת נבואה זו כתיב ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה ואמרו רז"ל קוסם גדול היה בלק ראה פרצה גדולה שעתידה להפרץ שם והיינו שמת שם משה רבינו והוא לא ידע זה אלא ראה הפרצה וסבור שעתידין ישראל לחטוא שם ורצה שיקללם שם בלעם כדי שתחול עליהם הקללה, ולזה בא בלעם ואמר לו שאין לו שום תועלת ממה שעתידים לחטוא לפי שישראל אפילו כשעוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם והטעם הוא לפי שיש להם טענת אונס וכמאמר ר' אחא מכאן מודעא רבה לאורייתא. וכי תימא הדור קבלוה בערבות מואב ושם לא אנסם ולא אמר להם שום דבר ואף שהיה בידו לאונסם כבתחלה מ"מ הא קי"ל דכל שלא חזר ואנסו לא חשיב אותו מעשה שנעשה באונס. לזה אמר דאין הנדון דומה לראיה לפי שלא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם כלומר דלאו כעובדי בני בשרא דאינון גזרין למעבד ותייבין ומתמלכין ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה דכל מימריה מתקיים וככחו אז כחו עתה וא"כ אפי' מה שקבלו בערבות מואב חשיבי אנוסים שאם לא היו מקבלים היה כופה עליהם כל הרים וגבעות שבעולם וא"כ לא יצאו מאונסם הראשון וחשיבו אנוסים. וא"כ הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה כלומר לא אמנע עצמי מלברכם בשביל מה שאתה רואה שעתידין לחטוא בראש הפסגה לפי שלא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל אפילו בשעה שהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם לפי שהם אנוסים, וכמו שחילק הרב מהריק"ו

והנה כל זה כפי דברי ר"ת שהביאו התוס' שם. אך המרדכי במסכת שבועות כתב שר"י הקשה קושיא זו אהא דאמרינן הדור קבלוה בימי אחשורוש דאמאי לא קאמר הדור קבלוה בערבות מואב, ותירץ דהתם נמי היו יראים מהקב"ה שלא יכניסם לארץ שהיה להם להכנס לאלתר ע"כ. ונראה שכונת ר"י באומרו שהיה להם ליכנס לאלתר הוא מפני שהוקשה לו דעדיין לא הועלנו כלום בתירוץ זה שהרי לא אמר להם ה' בערבות מואב שאם לא יקבלו התורה שלא יכניסם לארץ אלא סתם אמר להם שיקבלו את התורה וא"כ אין כאן אונס. לזה בא ר"י ואמר שהיה להם להכנס לאלתר כלומר כיון שדבר זה היה בסוף הגבול שהיה להם להכנס לאלתר ואז בא משה ואמר להם מפי ה' שיקבלו התורה הוי ליה כאילו אמר להם בפירוש שאם אינם מקבלים שאינו מכניסם לארץ

והנה מוהריק"ו (בשורש קס"ז) הקשה על דברי ר"י הללו דמה שלא היה מכניסם לארץ לא חשיב אונס דמניעת הטובה לא חשיבא אונס, ולא חשיב אונס אלא אם עושה עמו רעה. והביא ראיה לדבריו ממה שנענש צדקיהו במה שנשאל על השבועה שהשביעו נבוכדנצר והכתוב מגנהו באומרו ובזה אלה להפר ברית והא אמרינן שבשביל שנשבע לו צדקיהו לנבוכדנצר הוציאו ממאסר שהיה חבוש בבית האסורים ואם איתא דמניעת הטובה חשיב אונס א"כ היתה שבועת צדקיהו באונס שהיה ירא שאם לא היה נשבע לו לא היה מוציא אותו ממאסר אלא ודאי דבכה"ג לא חשיב אונס כיון שאינו עושה עמו רעה כי אם נמנע מלהטיב לו וא"כ איך חשיב אונס מה שלא היה מכניסם לארץ. ותירץ שראה למהר"מ ז"ל