פרשת דרכים קעט

נעצרים אלא בשביל גזל שנאמר על כפים כסה אור ואין אור אלא גשמים שנאמר יפיץ ענן אורו. וכונתם דמלבד דתגזר אומר ויקם לך יתר על כן על דרכיך נגה אור כלומר שהגשמים באו כפי דרכיך שאתה עושה רצונו של מקום כלומר שבאו הגשמים מאוצר טוב ולא כפי דרכי הדור אלא על דרכיך נגה אור דהיינו גשמי רצון ברכה ונדבה

הלא מעתה עת האסף ואשימה עיני למאמר הקודם ההוא אמר גדול יום הגשמים שאפי' ישועה פרה ורבה בו, ופירש"י מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון הוא. הרי בהדיא שיום הגשמים הוא עת רצון ואיכא למידק מהא דאמרי' בפרק אין עומדין (דף ל"ב) רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנאמר סכותה בענן לך מעבור תפלה, וכבר עמד על זה הרב מהר"ש יפה סדר בראשית (פרשה י"ג סי' ד') ד"ה שהיא, ותירץ דיש לחלק דהתם בענן לחוד בלא גשמים. ואפשר שזהו כונת הכתוב באיוב סי' ל"ח) התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך, ודוק

דרך הערבה דרוש שנים ועשרים

מכילתא פרשת יתרו וז"ל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני, וכה"א הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל

מאהבת ה' לישראל סגולתו לפיכך הרבה להם תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ביכול הכתוב מדבר והיכא דשכיח אונס רחמנא פטריה לא יחשוב ה' לו עון. והנה עיניכם הרואות שישראל באים בטענה חזקה באומרם אנוסים היינו וכדאמרינן במסכת שבת (דף פ"ח) וז"ל ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. ופירש"י מכאן מודעא רבה שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס. וכתבו התוס' והא דאמרינן בנדרים שכרת משה ברית עם ישראל על התורה ועל המצות והשביעם על כך אומר ר"ת דעל פי הדבור היה והוי כבעל כרחם ע"כ. ודבריהם באו סתומים דנהי דעל פי הדבור היה מ"מ לא אנס אותם באותה שעה בשום אונס כלל וליכא למימר דגזרת ה' חשיב אונס מאחר שאם אינם מקיימים גזרתו לא יפלא מה' דבר להחזיר העולם לתהו ובהו, שהרי מהסוגיא מוכח דע"כ לא קאמר רב אחא מכאן מודעא רבה לאורייתא אלא משום דשמעיה לר' אבדימי שאמר שכפה עליהם ההר כגיגית הא לאו הכי אין כאן אונס וא"כ בערבות מואב שלא כפה עליהם ההר ליכא אונס כלל אף שהיה על פי הדבור

והנה יש מגדולי האחרונים ז"ל שרצו ללמוד מדברי התוס' הללו שמי שאנס את חברו על איזה דבר ושוב התירו מאותו אונס כל זמן שביד האנס לחזור ולאונסו עדיין אונס הראשון קיים וכל הנעשה מהמשך זה מיקרי נעשה באונס ומה גם גבי אונס הבא מאת ה' שמתחלה כפה עליהם ההר כגיגית וככחו אז כחו עתה ובידו היה ג"כ בערבות מואב לחזור ולכפות עליהם כמה הרים וגבעות חשיב שעדין לא יצאו מאונסם הראשון ומה שקבלו בערבות מואב חשיבו אנוסים. אך מהריק"ו (בשרש ס"ג) חלק עליהם ואמר שאין מדברי התוספות הללו ראיה לדבריהם דשאני מעשה בני אדם דאפשר לומר דאע"ג שמתחלה בא עליו מצד האונס עתה ימלך ולא יעשה עוד באונס שעושין ונמלכין וא"כ אע"פ שהאונס הראשון קיים כיון שעכשיו לא אנסו לא חשיב שעשה באונס. אבל גבי הקב"ה כי לא בן אדם הוא ויתנחם כדי שנאמר בתחלה היה עומד בדעת אחת ועתה עומד בדעת אחרת כעובדי בני נשא דעבדין ומתמלכין כל שמתחלה כפה עליהם ההר כגיגית וככחו אז כחו עתה כל הנעשה אחר האונס הראשון חשיב אותו מעשה שנעשה באונס, אלו דבריו ז"ל: