פרשת דרכים קעז

ומירחם נכרי נפטרו מן המעשר אבל נכרי הממרח פירות ישראל שלא מכרם לנכרי לא נפטרו, אך הרמב"ם ז"ל חולק בזה וס"ל דאף נכרי הממרח פירותיו של ישראל שלא מכרן לנכרי נפטרו מן המעשר וכמבואר בדבריו (בפ"א מהלכות תרומות) יע"ש. וראיתי להרב בעל בית חדש שרצה להכריח סברת הטור מהא דאמרינן דבזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע"י אחרים אלמא משמע דכל מלאכתן נעשית ע"י נכרים ואין בזה שום צד לפוטרן מתרומות ומעשרות. ולדידי לא קשיא כלל להר"ם מסוגיא זו, חדא דע"כ לא קאמר הר"ם דאף בפירות ישראל מירוח הנכרי פוטר אלא בנכרי הממרח ברשות ישראל אבל בנכרי הממרח שלא ברשות ישראל אף הר"ם מודה דאינו פוטר, ויש בזה אריכות דברים אין כאן מקומם וכבר פי' רד"ק בקרא דועמדו זרים דהיינו מעצמם וא"כ לא נפטרו פירותיהם מהמעשר. ועוד דמאי דפוטר אינו אלא מירוח שהיא אחת מהמלאכות אבל שאר המלאכות דהיינו חרש וזרע וקצר ועמר ודש ובירר וטחן והרקיד כל אלו אינן פוטרות מהמעשר וא"כ הא אצטריכו העכו"ם שיעשו לנו מלאכות אלו

ומעתה נבא לכונת הכתוב ע"פ סברת הרמב"ם ז"ל, והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם שאתם צדיקים אבל בכל מאדכם לא קאמר לפי שבממונם אין להם אהבה ולא שח"ו שיש בהם עון אשר חטא אלא שמבקשים טצדקי ליפטר מן המצות בשביל ממונם וכההיא דאמרינן התם דמכניסים פירותיהם דרך גגות וקרפיפין כדי לפוטרם מהמעשר בשביל שחסים על ממונם, לזה אמר ונתתי מטר ארצכם בעתו כלומר אל יעלה בדעתם שיעצרו השמים מלהוריד מטר וכההיא דאמרינן בפ"ק דתעניות אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל בטול תרומות ומעשרות שנא' ציה גם חום יגזלו מימי שלג ותנא דבי ר' ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג ע"כ. ולזה בא הכתוב לומר דהא ליתא דהתם מיירי במי שחייב במעשר ואינו מפרישם אבל מי שעושה טצדקי כדי להפטר מן המעשר אינו בכלל סוג זה ואין השמים נעצרים מלהוריד מטר בשביל זה ולזה אמר ונתתי מטר ארצכם דמלבד דאין השמים נעצרים זאת ועוד אני נותן המטר שהוא מאוצר טוב שאינו נמסר לשליח אך תדע מה אעשה לך ואספת דגנך שלא אתן לך אותה ברכה דועמדו זרים שאיך אתן לך זרים שיהיו עובדים אותך להמציא לך תחבולה אחרת כדי להפטר מן המעשרות דהיינו שתשלח אותם שיעשו המירוח כדי שיפטר דבשלמא העושים רצונו של מקום שאינם מבקשים טצדקי להפטר מהמעשר אני נותן להם זרים שיעבדו אותם לפי שע"י הזרים יעשו מלאכות אחרות אבל המירוח יעשו אותם בעצמם וכדכתיבנא, ועוד אעשה לך ונתתי עשב בשדך וגם זה עונש כיון שאתה מבקש טצדקי להפטר מן המעשר שאם היה העשב במדבר ולא בשדך היה לך תחבולה אחרת להפטר מהמעשר דהיינו מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה ולא הוה כסיפא לך מלתא לפי שהיה לך טענה כיון שאין לי עשב בשדי מי יוכל לטרוח במדבר לבקש עשב לכך אמר ונתתי עשב בשדך דהשתא כסיפא לך מלתא טובא מאחר שיש לך עשב בשדך למה אתה מכניס תבואתך במוץ שלה. באופן דכל הכתוב הזה מיירי בחד גוונא דהיינו שהם צדיקים אלא שעושים טצדקי להפטר מן המעשר והקב"ה מפר מחשבות ערומים לבלתי תעשינה ידיהם תושיה אבל לעולם הם עובדים את ה' בכל לבבם ובכל נפשם ומש"ה אמר ונתתי מטר ארצכם דהיינו מאוצר טוב שלא נמסר מפתח שלו לשליח

ובזה יובן מאי דאמרינן בפ"ג דתעניות כשאמרו לחוני המעגל שיתפלל שירדו גשמים ועג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך כו' וירדו לבסוף גשמי רצון ברכה ונדבה כו' ושלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי שאילו היו שנים כשני אליהו שמפתחות של גשמים בידו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך ע"כ.