פרשת דרכים קעו

צדיקים גמורים והכריחו זה ממאי דאמרינן כתיב ולקחתי דגני וכתיב ואספת דגנך, ותירצו כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו, הרי הדבר מוכרח דמדכתיב דגנך דמיירי בצדיקים אלא שבשביל שאינם עושים רצונו כל כך כתיב ואספת. והנה סמוך למאמר זה אמרינן אר"י משום ר' יהודה בר אלעאי בוא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר דורות האחרונים היו מכניסין פירותיהן דרך גגות וחצרות כדי לפוטרן מן המעשר דאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית דכתיב בערתי הקדש מן הבית ע"כ. ולפי זה מאי דאמרינן דהך אינם עושים רצונו דמיירי בצדיקים הכוונה היא דמבקשים טצדקי כדי ליפטר מן המצות כגון זו דמכניסין פירותיהם דרך גגות כדי לפוטרם מן המעשר דאף שהדין כך הוא כדכתיב בערתי הקדש מן הבית מ"מ אין ספק שאין זה רצונו של מקום דודאי רצונו של מקום הוא שיתחייבו במעשר כדי שיטלו חלקם הכהנים הלוים שהם משרתי ה' וכדאמרינן בפרק התכלת דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, ואמרינן דהכי קאמר ליה טצדקי למיפטר נפשך מציצית, הרי שאף שהדין כן הוא דסדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא פטורים מן הציצית מ"מ אינו מן הראוי לבקש טצדקי כדי ליפטר ממצות ה' שהרי מדכתב רחמנא מצות ציצית ש"מ דרצונו הוא שנקיים מצות ציצית והמבקש טצדקי ליפטר מהמצות נקרא אינו עושה רצונו של מקום והמבקש טצדקי לקיים מצות ה' נקרא עושה רצונו של מקום, וכבר האריך בזה הרב בעל העקידה וכתב ככל אשר אמרנו יע"ש. ובפ"ו דמנחות אמרינן דדבר תורה מירוח נכרי פוטר מן המעשר אלא דחכמים גזרו דמירוח נכרי לא יפטור גזרה משום בעלי כיסין ופירש"י בעלי כיסין שיש להם קרקעות הרבה וחסים על רוב המעשרות ויתנוהו לנכרים וימרחוהו ומיפקע ממעשר והקשו לזה אי הכי גבי חלה נמי ליגזור דגלגול נכרים לא ליפטר משום בעלי כיסין, ותירץ חלה אפשר דאפי לה פחות מה' רבעים. והקשו תרומה נמי אפשר דעביד כר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, ותירץ התם בפרהסיא זילא ביה מלתא הכא בצנעא לא זילא ביה מילתא

ובזה יובן מאי דאמרינן בפרק ערבי פסחים אמר ר' יוחנן ג' הקב"ה מכריז עליהם בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבדה לבעליה ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעא ע"כ. ופירש רש"י מכריז עליהם לשבח ע"כ. ויש לתמוה דלמה אין הקב"ה מכריז על העני המעשר פירותיו, ועוד דמה שבח הוא זה שמעשר פירותיו בצנעא ואינו אוכל טבלין שהם במיתה בידי שמים ואם כן מי שיש לו ערלה וכלאי הכרם ואינו נהנה מהם יכריזו עליו וא"כ כל היום כולו כרוזא קרי בחיל: אך לפי אותם סוגיא דמנחות ניחא דפשיטא דמי שאינו אוכל פירותיו טבלין אינו מכריז עליו לשבח אבל הכא מיירי במי שהיה יכול טצדקי כדי ליפטר מן המעשר ואינו עושה, וכבר נתבאר במה שאמרו גזרה משום בעלי כיסין שהעשיר שיש לו קרקעות הרבה חס על ממונו ומבקש טצדקי ליפטר מן המעשר וכבר נתבאר ג"כ שכל דבר שהוא בפרהסיא זילא ביה מלתא לעשיר לבקש טצדקי כדי ליפטר מן המעשר אבל דבר שהוא בצנעא נחשד העשיר דמבקש טצדקי ליפטר' מן המעשר, ועל זה אמר ר' יוחנן דעשיר דדרכו לחוס על רוב מעשרותיו ומעשר פירותיו בצנעא דלא זילא ביה מלתא והיה יכול לבקש טצדקי לפטור פירותיו על זה הקב"ה מכריז עליו לשבח ואומר ראו בריה שיש לי בעולמי דאף שהוא עשיר והוא בצנעא דלא זילא ביה מלתא אפילו הכי אינו מבקש טצדקי לפטור פירותיו אלא אדרבה מחייב אותם במעשר ומעשר פירותיו, וכדכתיבנא

והנה בדין זה דמירוח הנכרי דפוטר מן התורה נחלקו בזה אבות העולם דסברת הטור היא שזה לא נאמר אלא לישראל שמכר פירותיו לנכרי אף לאחר שהביאו שליש