פרשת דרכים קעה

שהיו מאוצר טוב אין בידו דאליהו לעוצרם לפי שאותו מפתח לא נמסר לשליח, וכשאמר לו הקב"ה לאליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר כוונתו היתה שאין לי צורך במפתח שהוא בידך להוריד גשמים לפי שהיה רוצה להוריד גשמים מאוצר טוב שהוא בידו של הקב"ה וזהו שאמר ואתנה מטר דומה למה שאמרנו שארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו מדכתיב הנותן מטר על פני ארץ הכי נמי מדקאמר ואתנה מטר הוא בעצמו והיינו מאוצר טוב, וטעמא דמלתא לפי שצפה המקום שבאותה פעולה שיעשה אליהו בהריגת כהני הבעל יחזרו ישראל בתשובה ויענו כולם פה אחד ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים וכיון שהם עושים רצונו של מקום הגשמים יורדין מאוצר טוב וא"כ נמצא שלא הוצרך המקום למפתח שלקח אליהו בשבועתו, והיינו דקאמר שדומה אליהו לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה הכי נמי חשיב כאילו נאבד מפתחיה דאליהו שהרי לא הוצרך המקום למפתחיה דאליהו, והנה לכאורה יקשה למה שאמרנו לדעת רש"י דאומרו ואתנה מטר רוצה לומר מאוצר טוב שהוא ע"י הקב"ה שלא נמסר מפתח שלו לשליח וחזקנו זרועותיו ממאי דאמרינן דארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וילפינן לה מדכתיב הנותן מטר על פני ארץ דהא כתיב ונתתי מטר ארצכם בעתו ואמרי' בספרי ונתתי אני בעצמי ולא ע"י שליח אימתי ארצכם ולא בשאר הארצות וקרא מיירי בזמן שישראל אינם עושים רש"מ וכדאמרי' בפ"ו דברכות אמר ר"ש בן יוחאי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך ע"כ. הרי דמוקמינן לקרא דואספת דגנך בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום וא"כ היכי קאמר ונתתי מטר ארצכם והלא כבר בררנו דבזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אין הגשמים יורדים מאוצר טוב

וקודם כל דבר יש לתמוה בסוגיא זו דברכות דהיכי מוקמינן לקרא בזמן שאין ישראל עווים רצונו של מקום והרי בתחלת הפרשה כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וגו' וא"כ אין לך עושים רצונו של מקום גדול מזה, וכבר תמהו המפרשים בקושיא הלזו. ועוד אני מדקדק דבפרשת שמע כתיב בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ואילו בפרשת והיה אם שמוע כתיב בכל לבבכם ובכל נפשכם ואילו בכל מאדכם לא כתיב. והנה לפי פשטן של דברים אפשר לומר עם ההיא דאמרינן בפ"ב דפסחים תניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, ולפ"ז בפרשת שמע שהיא אזהרה ליחיד אצטריך לומר בכל מאדך לפי שאפשר שימצא איזה יחיד אשר לבו בל עמו וחביב עליו ממונו יותר מגופו לכך נאמר בכל מאדך אבל בפרשת והיה אם שמוע שהיא אזהרה לרבים לא יתכן שרבים יכשלו בסברא זאת הנפסדת שיהיה ממונם חביב עליהם יותר מגופם ומש"ה לא אצטריך לומר בכל מאדכם דכיון דכתיב בכל נפשכם מכל שכן בכל מאדכם. אך לפי דרכנו יובן באופן אחר. עוד יש לדקדק במה שסיים הפסוק ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואמרינן בספרי עשב בשדך שלא תטרח להביא עשב מן המדבר, וכבר הביא רש"י דרשה זו בפירושו, והוכרחו לזה מפני שאדרבה יותר טוב היה שבשדה שלו שהוא זורע בו זרעים ואילנות שלא יוציא עשב לבהמה אלא שעשב הבהמה יביאו אותו ממקום שאינו בר זריעה, לזה הוצרכו לומר שגם זה בכלל ברכה שלא יהיה להם טורח לילך למדבר להביא עשב לבהמה. ותמהני דא"כ אין סדר לפסוק זה דמתחלה כתיב ונתתי מטר ארצכם בעתו שהוא בזמן שישראל צדיקים וכמבואר ואח"כ כתיב ואספת דגנך דמיירי בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום ואח"כ חזר הכתוב ואמר ונתתי עשב בשדך שכפי דברי רז"ל מיירי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום שהבטיחם הכתוב שלא יטרחו לילך למדבר להביא עשב לבהמה, וא"כ הכתוב מיירי במלך והדיוט ומלך

נראה דיובן עם מאי דכתבו התוס' שם דהאי דאמרי' דקרא דואספת מיירי באינם עושים רצונו של מקום לעולם דמיירי בעושים רצונו אלא שאינם עושים רצונו כל כך ואינם