פרשת דרכים קעב

שהקשה הראב"ד והלא מצינו שנמסר מפתח של גשמים לאליהו דכתיב חי ה' אלהי ישראל אם יהיה השנים האלה טל ומטר. וכתב דיש מחלקים דמפתח אחד נמסר לשליח ולא שנים ולכך כשבקש הקב"ה לתת מטר המית בנה של צרפית וכשבקש אליהו מהקב"ה שיחייהו א"ל מג' מפתחות שיש בידי יאמרו ב' ביד תלמיד ואחד ביד הרב. והראב"ד דחה תירוץ זה ואמר דלישנא דגמרא מוכח דשום אחד מהם לא נמסר לשליח. והאמת דלישנא דגמרא מוכח הכי שהרי כל חד וחד יליף לה מקרא בפני עצמו והראב"ד תירץ דלא קשיא מידי שלא מצינו שנמסר לאליהו מפתח של גשמים אלא בקנאותו להשי"ת עצר את השמים, וקרא מוכח הכי דכשרצה הקב"ה לתת מטר א"ל לאליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר אלמא מפתח של נתינת מטר ביד הקב"ה אלא שאליהו עצר את המטר ע"כ

ויש לדקדק בדברי הראב"ד הללו דמחלק בין עצירת גשמים לנתינת מטר והלא מצינו בשמואל דקאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, וכן בפרקא דחסידי כמה מעשיות שהיו מתפללין ומביאין גשמים. והנראה דודאי פשיטא ליה להראב"ד דכל היכא דהצדיקים מתפללים ומחיים מתים ומביאים גשמים אינו נקרא שנמסרו אלו המפתחות ביד שליח שהרי אינם פועלים דבר אלא שמבקשים פני ה' ורצון יראיו יעשה ולעולם שהפעולה נעשית ע"י המקום בעצמו, וכן תירץ הרב גבי תחיית המתים שהיה ע"י אליהו ואלישע שהכוונה היא שע"י תפלתם החיה הקב"ה את המת, אך מאליהו דקאמר חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי הוקשה לו דמשמע דנמסר בידו מפתח של גשמים שהרי לא מצינו שהתפלל על זה וזהו שסיימו בגמרא יהבו ליה אקלידא דמטרא, לזה תירץ דהעצרת הגשמים נעשה ע"י שליח אבל נתינת הגשמים אינו נעשה ע"י שליח ועובדא דאליהו היה העצרת הגשמים אבל לעולם דהצדיקים ע"י תפלתם מחיים מתים ומורידים גשמים דהקב"ה שומע תפלתם ועושה רצונם ע"י עצמם. ומהר"ש יפה בב"ר הקשה על דברי הראב"ד הללו וכתב דהעצרת הגשמים נמי נקרא מסירת המפתח יע"ש

והנה בעיקר קושית הראב"ד אפשר לתרץ עם ההיא דאמרינן פ"ב דבתרא א"ר חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדים מאוצר טוב בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדים מאוצר טוב. נמצינו למדין דלירידת גשמים מאוצר טוב בעינן ב' תנאים, חדא שיהיו עושין רצונו של מקום וזאת שנית שיהיו שרויים על אדמתם ואע"ג דלא מייתי ראיה אלא לתנאה דבעינן שיהיו שרויים על אדמתם דהיינו מדכתיב מטר ארצך ולא לאידך תנאה היינו משום דהך מלתא דפשיטא היא דהא הך קרא קאי על מאי דכתיב והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך אם עשית כל זה יפתח ה' לך את אוצרו הטוב הרי מבואר דהבטחה זו דירידת גשמים מאוצר טוב הוא דוקא כשעושין רצונו אלא דאידך תנאה דבעינן שיהיו שרויין על אדמתן אינו מבואר בכתוב הוצרך ר"ח ללמדנו תנאי זה מדכתיב לתת מטר ארצך. הכלל העולה דאיכא שני אוצרות דגשמים אוצר טוב ואוצר שאינו טוב וא"כ אפשר לומר דהא דאמרינן דמפתח של גשמים לא נמסר לשליח היינו דוקא מפתח דאוצר טוב אבל אידך מפתח דגשמים שאינם מאוצר טוב נמסר לשליח דהא קרא דמניה ילפינן דמפתח דגשמים לא נמסר לשליח לא מיירי אלא בגשמים דאוצר טוב כדכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך

ומלבד שדברים הללו מצד עצמם ניתנו להאמר עוד יש להכריח חילוק זה מההיא דאמרינן פ"ק דתעניות (דף י') ת"ר א"י נבראת תחלה וכל העולם כולו לבסוף וכו' ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. הרי הדבר מבואר שמפתח של גשמים של כל העולם נמסר לשליח וטעמא דמלתא משום דודאי הא דאמרינן דא"י משקה אותה הקב"ה בעצמו הוא דוקא בזמן שישראל שרויין על אדמתם לא בזמן שזרים אוכלים נחלותיה דלא יתכן שהקב"ה