פרשת דרכים קעא

תיפוק ליה מטעם היתר המטר, אך במה דכתיבנא ניחא וכמבואר

אי נמי אפשר לומר דטעמיה דהרא"ש דלא הביא הירושלמי הלז לפשוט הספק משום דהא דבעינן החלפה הוא דוקא אליבא דרבה אך רבא פליג התם וס"ל דלא בעינן החלפה אלא אפילו אם אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ומה שנסתפק הרא"ש ז"ל הוא דוקא אליבא דרבה דבעי החלפה אבל אליבא דרבא דסבירא ליה דאפילו במעמיד דבריו אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו ליכא ספיקא כלל דפשיטא דבנודר משני דברים אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ואפשר דר' תנחומא ס"ל כרבא ומש"ה קאמר דהותר נדרו של טל בהתרת נדרו של מטר. באופן דליכא תברא לדברי הרא"ש הללו מדברי הירושלמי

אך עיקר דברי הירושלמי לא יכולתי להולמם, משום דלא שייך כלל בשבועתו של אליהו דין זה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דלא נאמר דין זה אלא בביטול הנדר ע"י פתח או ע"י חרטה אליבא דמ"ד דנעקר הנדר מעיקרו ואמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל הכא גבי אליהו לא נעקר הנדר אלא נתקיים תנאו שהוא נשבע שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו וכשנתן רשות על המטר לא עקר שבועתו כי אם קיים תנאו וא"כ נתבטלה שבועת הטל דאטו מי שנשבע שלא יאכל בשר וישתה יין כי אם ברשות פלוני ונתן לו רשות על אחד מהם היתכן שנאמר שהותר בשניהם מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כולו זה לא יתכן כלל, וגדולה מזו כתבו גדולי המורים דבהפרת הבעל לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דאין הבעל עוקר הנדר אלא מיגז גייז וכ"ש גבי אליהו שהוא קיים התנאי. באופן שדברי הירושלמי הללו שגבו מני והדבר צריך אצלי תלמוד

והנה בעיקר התפעלות הלזו של אליהו באו הכתובים סתומים שלא ידענו במה היה חרי האף הגדול הזה שנשבע שלא יהיה טל ומטר, ורבותינו בס"פ חלק נתעוררו בזה ואמרו דפסוק זה הוא מקושר עם מה שלפניו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה ואמרו דאחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע הכי לט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו אמר ליה אליהו אין א"ל אחאב השתא לטותא דמשה לא מיקיימא דכתיב וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה. מטר וההוא גברא אוקים ע"ז על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד לה לטותא דיהושע תלמידיה מיקיימא, מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה השנים האלה טל ומטר, בעי רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטרא ע"כ. והנה המפרשים כולם תמהו במאמר זה דמה הועיל אליהו לקושית אחאב במה שנשבע ואדרבא עכשיו תתחזק הקושיא ביותר שיאמר אחאב השתא לווטא דמשה לא מיקיימא לווטא דאליהו תלמיד תלמידו מיקיימא. ונדחקו הרבה בתירוץ קושיא זו. עוד יש לי לדקדק בדברי אחאב שאמר ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד לה ופירש"י מרוב גשמים הבאים לעולם אין מניחים אותו לילך להשתחוות לצלמים מתוך שהדרכים מלוכלכות בטיט ע"כ, דלמה לו לאחאב באריכות דברים אלו ולומר שהגשמים הם מרובים הרבה והלא אף אם לא היו הגשמי' מרובים קושייתו במקומה עומדת דלטותא דמשה לא מיקיימא דאיהו קאמר דאם יעבדו ע"ז ועצר את השמים ולא יהיה מטר וההוא גברא אוקים ע"ז על כל תלם ותלם והא קא חזינא דאיכא מיטרא. הן אמת דפשטן של דברים נראה שכוונתו היתה להגדיל המדורה ולומר דמלבד שלא נעצרו השמים מלהוריד מטר זו גם זו שיש שפע גדול מרבוי גשמים

אך נאמר שזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ק דתעניות א"ר יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח ואלו הם של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. של חיה דכתיב וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. של תחיית המתים דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. וכתבו החדושין