פרשת דרכים קסט

ממנו מים וגו'. ויש לתמוה בזה ממאי דאמרינן בפ"ק דתעניות א"ר יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח כו' במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב פותח את ידך וגו' והקשו ור' יוחנן מ"ט לא קאמר לה להאי אמר לך ר' יוחנן גשמים נמי היינו פרנסה ע"כ, משמע דמפתח של פרנסה לא נמסר לשליח אלא הוא בידו של הקב"ה דוקא. והמן פשיטא דהוי פרנסה וכדאמרינן בפ"ק דתעניות אמר ר' יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ע"כ. הרי דהמן הוי פרנסה וא"כ היכי אמרינן דבשביל אברהם נתן ה' המן בעצמו ולא ע"י שליח תיפוק ליה דמפתח של פרנסה הוא בידו של הקב"ה ולא נמסר לשליח תו קשיא לי דבפ"ק דתעניות אמרי' דר' יוחנן ס"ל דגשמים נמי היינו פרנסה ואילו בו בפרק אמרי' אמר רא יוחנן מטר בשביל יחיד כו' פרנסה בשביל רבים כו', הרי דיש הפרש בין מטר לפרנסה וא"כ קשיא דר' יוחנן אדר"י, וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד. הכלל העולה דנמצינו למדין דגם במדת הטובה יש הבדל רב בין כשבא ע"י הקב"ה בעצמו ובין כשבא על ידי שליח

וכתב מרן מוהריק"א בטור ח"מ (סי' כ"ז מחודשין י"ז) וז"ל כתב הריטב"א בתשובה בשם הרמ"ה גבי הא דאמרינן לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה מביא לי מכאן עד ג' שנים הרי הוא שלי שלא נתקיים התנאי אלא א"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר אתה, דלי ולא ליורשי ואתה ולא יורשיך ע"כ, וכן כתב רבינו ירוחם בשם הרשב"א הביא מרן ז"ל שם (מחודשין כ"ז). למדנו מזה דמלת אתה היא למעט אחרים. ובפ"ה דעירובין אמרינן אמר רב הונא מאי דכתיב חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו ואם עושה אדם כן הקב"ה עושה לו סעודה בעצמו שנאמר תכין בטובתך לעני אלהים ע"כ. והנה הרמב"ם (בפ"ח מהלכות תשובה דין ד') כתב שהטובה המזומנת לצדיקים לעתיד לבוא קראו לה חכמים סעודה, ואין ספק שת"ח זה שמשים עצמו כחיה שבא גמולו שהקב"ה קובע לו שכרו לעתיד לבוא בעצמו שהכונה היא שכיון ששכרו הוא ע"י הקב"ה ולא ע"י שליח הנה שכרו למעלה למעלה מה שאין הפה יכול לדבר

ובזה נבא לכונת הכתובים, גשם נדבות תניף אלהים כלומר האמת הוא שכל גשם שאתה מניף הוא נדבות ממך ואינו כדעת החושבים שהגשם הוא דבר טבעי. ודבר זה הוא כולל לכל העולם. עוד יש לי להחזיק לך טובה אחרת והוא שנחלתך כשהיא נלאה וצמאה למטר אתה כוננתה בעצמך ולא ע"י שליח, וזהו דוקא בנחלתך דהיינו א"י דאילו שאר העולם אתה משקה אותם ע"י שליח, וכי תימא אחר דאיכא מטר בכל העולם כולו מאי שבחה דא"י שהקב"ה בעצמו משקה אותה ולא ע"י שליח. לזה בא ואמר צא ולמד מחיתך ישבו בה דהיינו מי שמשים עצמו כחיה מה שכרו לעתיד לבא שהקב"ה נותן לו שכרו ע"י עצמו ולא ע"י שליח וא"כ ע"כ לומר שהפרש גדול יש בין הטובה הבאה מיד הקב"ה בעצמו לטובה הבאה ע"י שליח וא"כ דבר גדול הוא מה שהבטיחנו ה' שא"י משקה אותה בעצמו ולא ע"י שליח שפל דבר שהוא ע"י הקב"ה יש בו מדה טובה כפולה ומכופלת

ובזה נבא לבאר כונת ענין אליהו עם אחאב באומרו חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ולאחר שלש שנים אמר לו ה' לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה, והנה במה שנשבע אליהו על שני דברים דהיינו טל ומטר וה' לא הזכיר לו כי אם מטר כדכתיב ואתנה מטר כבר נתעוררו רז"ל בזה בפ"ק דתעניות (דף ג') ובעו למילף מהכא דטל לא מיעצר, והקשו וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה, הכי קאמר ליה אפי' טל דברכה נמי לא אתי, ולהדריה לטל דברכה, משום דלא מינכרא מלתא. וכתוב בחידושין פי' הראב"ד כשאמר לו הקב"ה לאליהו