פרשת דרכים קסח

דרך ה' דרוש אחד ועשרים

פ"ק דתעניות. א"ר הושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו, שנאמר תפתח ארץ ויפרה ישע

החכם עיניו בראשו והחי יתן אל לבו מעשה ה' כי נורא הוא הנותן מטר על פני ארץ הוא בעצמו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח וכל שבחא דאתי ע"י הקב"ה אין ספק שהוא בתכלית הטוב כי אל רחום ה'. ודבר זה מתורתו של הראב"ד למדנו שכתב דכל שהמשפט הוא ע"י הקב"ה בעצמו הוא משפט חזק וכמו שנאריך בזה בדרך עצב יע"ש. אמור מעתה לענין הטובה שבאה ע"י הקב"ה בעצמו אין למעלה הימנה, וק"ו הדברים שהרי אמרו מרובה מדה טובה ממדת פורענות

ולזה נראה שכיון דוד מלך ישראל באומרו גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים. ויש לדקדק מה היא כונתו במה שתאר לגשם בלשון נדבות, ותו במה שסיים ואמר נחלתך ונלאה אתה כוננתה. ופירש רש"י כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, דנראה שהן דברים כפולים שהרי כבר אמר גשם נדבות תניף אלהים. ותו דמלת אתה מיותרת ודי שיאמר נחלתך ונלאה כוננתה. ועוד האי קרא דחיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים כמעט שהם דברים שאין להם מובן והמפרשים נדחקו בפירושא דהאי קרא יע"ש

ונראה לפרש ע"פ הקדמתנו בהקדים עוד מ"ש הרב מהר"ש יפה בסדר בראשית (פרשה י"ג סי' ד') ד"ה קשה היא גבורת גשמים, שיש חושבים שהגשמים הם בטבע והוא ז"ל סתר דבריהם ואמר שהגשמים הם מעשה נסים. והכריח זה ממה שאינו מתמיד על אופן אחד בכל שנה ושנה בזמן אחד כענין הדברים הטבעיים אבל בא בזמנים מתחלפים ובפנים שונים ובדרך פלא שאינו נוהג תמיד מנהג אחד ולא בדרך טבעי שאחר שנפסק זמן רב וגבר היובש לא היה ראוי שיחזור האויר להתלחלח פעם אחרת ולהעלות אדים, הנה זה ממה שיורה שאין הויית המטר בזמנים מתחלפים אלא ברצון רוצה עכ"ד. ובפ"ק דתעניות אמרינן ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. וכבר כתבנו לעיל דמתורתו של הראב"ד למדנו שכל שהפורענות הוא ע"י הקב"ה בעצמו הוא במשפט חזק כי כלה ונחרצה הוא עושה, הנה כי כן לענין הטובה כל שהוא ע"י הקב"ה אין ספק שהוא בתכלית הטוב דגדולה מדה טובה ממדת פורענות, וזהו שהשם הבטיחנו ונתתי מטר ארצכם ואמרינן בספרי ונתתי אני בעצמי ולא ע"י שליח אימתי ארצכם ולא בשאר ארצות כלומר שיש חילוק גדול בין כשהטוב בא ע"י הקב"ה בעצמו ובין שבא ע"י שליח. ובפ"ז דמציעא אמרינן אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם ורוח נסע מאת ה', ויקח חמאה וחלב הנני ממטיר לכם לחם מן השטים, והוא עומד עליהם תחת העץ הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, ואברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם יומם, יוקח נא מעט מים והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ע"כ

והנה הואיל ואתא לידן אמרתי לדקדק במאמר זה דמוכח מניה שהטעם שהמן בא ע"י הקב"ה בעצמו הוא לפי שאברהם לקח חמאה וחלב בעצמו, ופרע לו הקב"ה מדה כנגד מדה, והכי איתא בשמות רבה סדר בשלח (פרשה כ"ה סי' ה') הוא אמר ואקחה פת לחם וה' אמר הנני ממטיר לכם לחם ע"כ. ואף דבגמרא נקטו ויקח חמאה וחלב ובמדרש נקט ואקחה פת לחם כבר נתעורר בזה מהר"ש יפה בב"ר סדר וירא (פרשה מ"ח סי' י') ד"ה ואקחה פת לחם יע"ש. הכלל העולה דמשמע שאם היה אברהם נותן למלאכים חמאה וחלב ע"י שליח היה ה' פורע לו מדה כנגד מדה והיה נותן המן ע"י שליח דומיא דבשביל שאמר יוקח נא מעט מים ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח כדכתיב והכית בצור ויצאו