פרשת דרכים קסו

רצה ללמוד דבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש דמחללין את השבת ויליף לה מדכתיב ויגידו לדוד לאמר וגו' והמה שוסים את הגרנות ותנא קעילה עיר הסמוכה לספר היתה שכך היתה קבלה בידם והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש מדכתיב והמה שוסים את הגרנות וכתיב וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים, והוקשה לו לר' דוסתאי דאיך שאל דוד ב' דברים דהיינו האלך והכיתי והשיבוהו על שניהם הא קי"ל דאין שואלין על שני דברים ואם שאל אין מחזירין לו אלא על אחד, ואע"ג דהריטב"א פירש דמאי דאמרינן ואם הוצרך הדבר לשנים דהכונה היא שהם שנים דצריכים זה לזה כגון הא דרדיפה והשגה ולפ"ז הכי נמי הליכה והכאה הם צריכין זה לזה דלא משכחת הכאה בלתי הליכה, מ"מ רש"י חולק עליו שהרי הוא פירש דמאי דאמרי' ואם הוצרך הדבר לשנים דהכונה היא שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין כגון ארדוף האשיגנו דצקלג משמע דאי לא שהיה הדבר נחוץ אף שהם שני דברים דשייכי אהדדי לא היה שואל שנים כאחד ולא היו משיבים לו כי אם על אחד ואם כן ה"נ גבי האלך והכיתי. חשיבי שני דברים אע"ג דשייכי זה לזה דלא משכחת הכאה בלתי הליכה ועל זה הוקשה לר' דוסתאי דאיך שאל דוד שני דברים והשיבוהו על שניהם ועל זה צדד ר' דוסתאי ואמר מאי קא מיבעיא ליה כלומר אי שרי אי אסיר ובזה ניחא דלא חשיבי שני דברים דהכל הוא דבר אחד ששאל דוד אם מותר לחלל את השבת וכדאמרינן דאם באו על עסקי נפשות יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין את השבת דהכונה היא דיוצאין בכלי זיין ועושין מלאכה דהוצאה ומחללין את השבת להרגם והכל הוא דבר אחד דהיינו חילול שבת. וזהו ששאל דוד האלך והכיתי בפלשתים דהיינו אם אחלל את השבת בהולכת כלי זיין ובהריגת פלשתים והשיבנהו דמותר לחלל את השבת. ובזה ניחא דלא חשיבי שני דברים דהכל הוא דבר אחד דהיינו חלול שבת אי שרי אי לא

וראיה לזה דכיון דהכל היא פעולה אחת דהיינו חלול שבת חשיב דבר אחד מדאמרינן בפ"ז דברכות (דף מ"ט) דרבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא וסיים ברכה שלישית דברכת המזון בתרתי דהיינו בונה ירושלים ומושיע את ישראל והקשו עליו והתניא ר' אומר אין חותמין בשתים, והקשו לר' מדחתמינן מקדש ישראל והזמנים, ותירצו ישראל דמקדשינהו לזמנים, והקשו מדחתמינן מקדש השבת וישראל והזמנים, ופירש"י והכא ליכא למימר ישראל. מקדשי לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויים בב"ד לקדש חדשים על פי הראיה אבל שבת קדישא וקיימא ותירצו חוץ מזו, ומאי שנא, הכא חדא היא התם תרתי כל חדא באפי נפשה ע"כ. ופירש"י הכא חדא היא אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים ואעפ"י שמזכיר קדושת השבת וישראל וקדושת הזמנים מ"מ אין זה כשתים שהכל קדושה אחת אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו ע"כ. הרי שכשהפעולה היא אחת אף שהיא בענינים מתחלפים לא חשיב כשתים דומיא דקדושת שבת וישראל והזמנים דחשיב דבר אחד שה' מקדש את כולם אבל בונה ירושלים ומושיע ישראל אע"ג דשייכי זה לזה ומטעם זה קי"ל דאע"ג דצריך לסיים מעין הפתיחה מ"מ רב נחמן אמר אפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס מכל מקום חשיב כשתים לענין הא דקי"ל דאין חותמין בשתים משום דהוו פעולות מתחלפות. והכא נמי כיון שהשאלה היא על חילול שבת אף שהיא בענינים מתחלפים דהיינו בהולכת כלי זיין ולהורגם חשיב דבר אחד אך האלך והכותי בפלשתים חשיב כשתים אף דשייכי אהדדי דומיא דבונה ירושלים ומושיע את ישראל ומש"ה רצו לצדד דשאלת דוד היתה אי שרי אי אסיר. אלא דכפי צד זה ליכא למילף מהכא דבעלמא מחללין את השבת בעיר הסמוכה לספר דאפשר הוראת שעה היתה דומיא דמואב שצוה ה' וכל עץ טוב תפילו ה"נ גזר ה' בפלשתים שיחללו את השבת אבל בעלמא לעולם דאין מחללין את השבת כל שלא באו על עסקי נפשות. ולזה דחה ר' דוסתאי ואמר דזה לא יתכן דהרי שמואל ובית