פרשת דרכים קסה

וממילא משמע דמחזירין לו שנים כאחד. והרב ז"ל טרח לבקש מהיכן הוזקק רש"י לפרש כן, וכתב דמשום דבתר דכתיב ויאמר ה' ירד כתיב ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה, ודחה הרב ראיה זו משום דאפשר דלא היה זה מיד אלא בפעם אחרת. ולפי מה שכתבנו מה שהזקיקו לרש"י לפרש כן הוא לישנא דגמרא דקאמר ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שניהם משמע דלענין שאלה ליכא נפקותא כלל בין כשישאל שנים כאחד לכשישאל כ"א בפני עצמו. ולפי סברת הרב איכא נפקותא לענין השאלה אם שואלין שניהם כאחד או בזה אחר זה

ונראה דהרמב"ם קאי בשיטת רש"י, שכתב בסוף הלכות כלי המקדש וז"ל ואין שואלין על ב' כאחד. וחלוקה דאם הוצרך הדבר לשנים לא הביאה, ואמאי השמיטה. ולפי מ"ש ניחא משום דלעולם אין שואלין שנים כאחד אף אם היה הדבר נחוץ משום דליכא שהות בין זה לזה כלל. ולענין דהיכא דיש צורך דמחזירין לו על שניהם לא הוצרך הרמב"ם ללמד דין זה דלא נ"מ לענין דינא כלל דאם מן השמים רוצים לענות אותו על כל דבריו לא נ"מ לענין דינא כלל מאחר דלענין השאלה לעולם אינו שואל שנים כאחד אפילו אם היה הדבר נחוץ משום דליכא שהות כלל. אך כפי דברי מהר"ש יפה הו"ל להרמב"ם ללמדנו דין זה דאם היה הדבר נחוץ דנ"מ לענין דינא דשואלין על שני דברים כאחד כדי שלא יתעכב בין שאלה אחת לשאלה שניה. נמצינו למדין דלעולם אין שואלין על שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד אלא דאם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו על שניהם

ובזה נבין מאמר הקודם, והנה סוגיא זו לפי פשוטה היא תמוהה דלפי המסקנא דמה ששאל דוד הוא אי מצלח אי לא מצלח מנ"ל דבעיר הסמוכה לספר מחללין השבת אפילו לא באו כי אם על עסקי תבן וקש אימא דעובדא דדוד בחול היה ומש"ה אמרו לו לך והכית וכבר נתעוררו בזה התוספות ונדחקו הרבה בתירוץ קושיא זו. וראיתי להרב שכתב דגם לפי המסקנא דקאמר אי מצלח אי לא עובדא דדוד בשבת היה, ולא ידעתי מנא לן דבשבת היה ומדברי התוספות מוכח דס"ל דלפי המסקנא אפשר דעובדא דדוד בחול היה. עוד יש לדקדק בסוגיא זו דמעיקרא דצדדו מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי שרי אי אסיר ופירש"י אי שרי אי אסיר ושבת היתה, דמהיכא תיתי לצדד פירוש זה בדברי דוד ולא יהיה כפשט הכתוב דהיינו אי מצלח אי לא דומיא דארדוף אחרי הגדוד האשיגנו וכן מצינו גבי שאול ששאל הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל דהיינו ששאלו אם יצליחו במלחמה זו אם לאו. עוד יש לדקדק דהמורגל בדברי רז"ל הוא כשבאים לפשוט איזה דבר ממקום אחר ומצדדים ואומרים אילימא שתדחה ותאמר דבר אחר זה אינו כפי הס"ד שהיה רוצה לדחות לא היתה נפשטת אותה בעיא אבל הכא כשבאו לצדד ולומר מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי שרי אי אסיר כבר נפשטה הבעיא דמחללין השבת שהרי השיבוהו לך והכית בפלשתים. ומפשט הסוגיא מוכח דדוקא לפי המסקנא דשאלת דוד היתה אי מצלח אי לא נפשט הדין אם מחללין שבת אי לא וזה הוא דבר תימה בעיני דאדרבה לפי הס"ד נפשט הדין בפשיטות דמחללין את השבת מדהשיבוהו לך והכית בפלשתים. עוד יש לדקדק במה שסיימו בסוגיא דיקא נמי דכתיב לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה ופירש רש"י אלמא מבשרי ליה דנצח, עד כאן. ולא ידעתי מה הכרח הוא זה מדכתיב והושעת את קעילה דאימא דשאלת דוד היתה אי שרי אי אסיר והשיבוהו דשרי ועוד הוסיפו לומר לדוד והושעת את קעילה ובשרוהו על ההצלחה, ואם הכונה היא דמאחר שאמרו לך והכית למה הוצרכו לומר והושעת את קעילה אם כן גם לפי המסקנא דשאלת דוד היתה אי מצלח אי לא מצלח תיקשי דמאחר שהשיבוהו לך והכית בפלשתים למה הוצרך לומר עוד והושעת את קעילה

אמנם לדידי רוח אחרת אתי בפשט הסוגיא הלזו. אך אקדים דברי הרמב"ן שכתב בספר המצות דאין ללמוד מדברי נביא שחדש איזה דבר משום דלפעמים אותו דבר הוא הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכן מצינו לאלישע שאמר והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וחדוש הוא שחדש ה' באותה המלחמה של מואב. והנה ר' דוסתאי