פרשת דרכים קסד

באו על עסקי נפשות יוצאים עליהם בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת. דרש ר' דוסתאי דמן בירי מאי דכתיב ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות תנא קעילה עיר הסמובה לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והמה שוסים את הגרנות וכתיב וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה, מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי שרי אי אסיר הרי ב"ד של שמואל הרמתי קיים, אלא אי מצלח אי לא מצלח. דיקא נמי דכתיב לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה ש"מ

הלא מראש בדרוש הקודם הודענו חסדי ה' כי לא תמנו שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ואפי' שבת ששקולה ככל התורה ניתנה לדחות כדבר האמור במאמר הפונה קדים שאם באו על עסקי נפשות מחללין את השבת. וקודם שנבא לישוב המאמר הנז' אציגה נא עמך סוגיא אחריתא בסוף פ"ז דיומא וזה פריה. דגרסינן התם לענין אורים ותומים אין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין אלא ראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו' ויאמר ה' ירד. ופריך והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון ומשני דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר וכיון שידע ששאל שלא כסדר חזר ושאל כסדר, שנאמר היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול ויאמר ה' יסגירו, ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שניהם שנאמר וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל ע"כ. ופירש רש"י ז"ל ואם הוצרך לשניהם כגון שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין כגון ארדוף האשיג דצקלג ע"כ, ובמאי דאמרינן אין שואלין שני דברים כאחד פירש"י אין שואלין שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני. משמע מדברי רש"י דתיכף ומיד כשהשיבו לו חוזר ושואל על השני, ועל זה הקשה מהר"ש יפה ז"ל בספר יפה מראה ס"פ בא לו כ"ג דלא יתכן פירוש זה מדאמרינן ואם הוצרך לשנים מחזירין לו שניהם כאחד ואם כדברי רש"י שאחר שהשיבו לו על האחד יכול לשאול על השני, מה שהות יש כשהיה שואל על השני מיד אחר שישיבו לו על הראשון יותר מכשישאל על שניהם יחד. ומכח קושיא זו דחה פירש"י וכתב דבאותו פעם שהכהן נזקק לו ללבוש את הבגדים ולכוין ברוח הקדש לא היה יכול לשאול שאלה שניה כלל, ע"כ

ולדידי לא קשיא כלל לפירש"י, ואחרי בקשת המחילה לא דקדק יפה בדברי הגמרא דקאמר ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שניהם כאחד, שאם היה אומר דאם הוצרך הדבר לשנים שואלין שניהם כאחד אז היתה קושית הרב חזקה דמה הפרש יש בין כשישאל שני דברים כאחד וישיבו לו על שניהם מכשישאל על אחד וישיבו לו ויחזור וישאל על השני וישיבו לו הא ודאי דאין שהות בין זה לזה כלל. אך בגמרא לא אמרו אלא ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שניהם ולעולם דלענין השאלה ליכא נפקותא כלל דאף אם היה הדבר נחוץ יכול לשאול על הא' וישיבו לו ואח"כ חוזר ושואל על השני, אלא דלפי מ"ש אין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד חזרו ואמרו ואם הוצרך הדבר מחזירין לו שנים כאחד כלומר דדוקא כשאין הדבר נחוץ אין מחזירין לו אלא אחד אבל כשהדבר נחוץ מחזירין לו שניהם דאי לא היו מחזירין לו שניהם היה שהות בדבר והיו מתעכבים, אבל לעולם דלענין השאלה אין הפרש בין אם הדבר נחוץ או לא דיכול לשאול על האחד וישיבו לו וחוזר ושואל על השני. ולפי דברי הרב שכתב דבאותו פעם שהכהן נזקק ללבוש את הבגדים ולכוין ברוח הקדש לא היה יכול לשאול פעם שניה הדבר קשה דאמאי לא אמרו ואם הוצרך הדבר לשנים שואלין שנים כאחד דהא איכא נפקותא טובא בין כששואל שנים כאחד לשואל על אחד וישיבו לו וחוזר ושואל על השני דמתעכב הרבה. ואם יאמר הרב ז"ל דמאחר דאמרינן דמחזירין לו שניהם כאחד ממילא משמע דשואלין שנים כאחד, אדרבה הול"ל דשואלין שנים כאחד