פרשת דרכים קסג

דלפי סברת הר"ן שכתבנו דאית ליה דכל שאנו ממעטים באיסור כגון שבת ונבלה דאם נאכיל אותו נבלה עובר על כל זית וזית אבל אם נחלל שבת אין אנו עושים כי אם איסור אחד דמוטב שנעבור על איסור שבת אף שאיסורו חמור ממה שנאכיל אותו נבלה כיון שעובר על כל זית וזית, נמצאו דברי אליהו אליבא דהלכתא במה שאמר לה שתפריש חלה ותאכל גם כן החלה לפי שאם היתה אוכלת העיסה בטבלה היתה עוברת על כל זית וזית וכמו שבארנו. אך אליבא דרש"י דפירש דאליבא דת"ק מאכילין אותו הטבל כמות שהוא ואין מפרישין ממנו תרומה קשה דנמצאו דברי אליהו דלא כהלכתא. עוד נדקדק במה שאמר אליהו אך עשי לי עגה קטנה דלמאי איצטריך לומר קטנה דלא ימנע מהחלוקה אם הצרפית מאמנת לדברי אליהו במה שאמר כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר אפי' שהיה אומר שתתן לו עגה גדולה היתה נותנת לו ואם אינה מאמנת בדברי אליהו לא היתה נותנת לו לא דנקא ולא פלגא דדנקא לפי שהיתה צריכה לאותו כד הקמח להחיות את נפשה ונפש בנה

אמנם יראה דזה יובן במחלוקת זה דבן תימא ות"ק. אך נחקור חקירה אחת דבמה נחלקו אבות העולם אם מאכילין אותו טבל או תרומה והלא הלכה רווחת היא דחטה אחת פוטרת כל הכרי, ומה שאמרו עין טובה אחד מארבעים ועין בינונית אחד מחמשים הוא דוקא מדרבנן אבל מן התורה אין שיעור לתרומה ואפי' חטה אחת פוטרת כל הכרי וזו היא הלכה פסוקה, וא"כ נפריש מהטבל חטה אחת לשם תרומה, ואף שנאמר שיש צורך לחולה באותה חטה מ"מ נאכיל אותו אותה חטה שאין בה שיעור ולא מיבעי למ"ד דחצי שעור לא אסור כי אם מדרבנן דהרוחנו דליכא איסור תורה אלא אף למ"ד דחצי שיעור אסור מן התורה מכל מקום הדבר ברור דאיסורו קיל טובא ואין בו לאו כלל, ויש מגדולי המורים שכתבו דשבועה חלה על חצי שיעור לפי שלא הושבענו בסיני על חצי שיעור, הרי מבואר דקיל טובא איסורו וא"כ היכי סלקא דעתיה דת"ק דמאכילין אותו טבל. אך החקירה הלזו יקל תירוצה משום דנאמר דטבל זה דנחלקו בו ת"ק ובן תימא מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר דשיעורו קצוב מן התורה אבל בדבר שאין לו שיעור מן התורה לכולי עלמא אין מאכילין אותו טבל ולפי זה אם היה טבל זה מעיסה שלא הורמה חלתה לכ"ע אין מאכילין אותו טבל לפי שהדבר ידוע שחלה אין לה שיעור מן התורה ומה שנתנו שיעור לנחתום ולבעל הבית הוא מדרבנן דוקא וכמבואר. והנה הצרפית ואליהו הוו ס"ל דהלכה כת"ק דמאכילין אותו טבל אלא שהצרפית לקחה הדברים כפשטן ולא חילקה בין דבר שיש לו שיעור קצוב מן התורה לדבר שאין לו שיעור קצוב מן התורה ולפי זה אמרה שהיתה רוצה לאכול העיסה כמות שהיא בטבלה לפי שהיתה מסוכנת וכמו שאמרה ואכלנוהו ומתנו. ולזה השיב לה אליהו דנהי דבעלמא קי"ל דמאכילין אותו טבל היינו בדבר שיש לו שיעור מן התורה אבל הכא גבי חלה שאין לה שיעור קצוב מן התורה לכ"ע אין מאכילין אותו טבל. וזהו אומרו בואי עשי כדברך שאת רוצה לאכול הכל להחיות נפשך ונפש בנך מ"מ עשי לי עגה קטנה כלומר מאחר שאין שיעור לחלה תוכלי לעשות עגה קטנה כלומר פחות מכשיעור ובזה נמצא דליכא שיעור להתחייב. נמצא דלפי זה באו דברי אליהו על נכון וכיון את ההלכה לתלמיה. וסיום הפסוק הוא כמו שאמרנו שחזר ואמר לה כל זה שאמרתי לך הוא להלכה להתלמד במקום אחר אבל הכא והוצאת לי ותקיימי גם כן מצות הנתינה לפי שאין כאן סכנת נפשות כי כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה, וכתיב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו

דרך החיים דרוש עשרים

עירובין פ"ד (דף מ"ה), עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינם ואין מחללין עליהם את השבת, בד"א כשבאו על עסקי ממון אבל