פרשת דרכים קסא

דרכנו דדוד בחר בלחם הפנים מהתרומה משום דאיסור תרומה חמור מאיסור לחם הפנים מ"מ היה עולה על הדעת דהיינו דוקא לגבי לחם שכבר הוקטרו בזיכין דלית ביה איסור מעילה כי אם איסור לאו דזרות ופשיטא דקיל מתרומה שהיא במיתה אבל קודם הקטרת הבזיכין איכא תרתי איסור אכילת קדשים קודם הקטרת המתיר ואיכא איסורא דמעילה והיה עולה על הדעת דמוטב שיאכל תרומה אף שאיסורו חמור שהוא במיתה כיון שאין בו אלא איסור אחד ולא יאכל קדש קודם הקטרת המתיר לפי שיש בו שני איסורין, ותבלין יש לזה מדברי הר"ן ז"ל שכתבנו בתחלת דברינו דמוטב שיחלל שבת אף שהוא איסור חמור ממה שיאכל נבלה אף שהוא איסור קל לפי שעושה איסור בכל זית וזית. לזה בא דוד ואמר דליתנהו להנך מילי דלא מיבעיא האי דכיון דנפיק ממעילה דרך חול הוא ופשיטא שאף שיש בו איסור לזרים מ"מ קיל מתרומה שאיסורה במיתה אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי דאיכא שני איסורים מ"מ קיל מתרומה שאיסורה במיתה אף שאין בה כי אם איסור אחד,. והחילוק שיש בין הך לההיא דהר"ן הוא מבואר ודוק

וחזר הכתוב ואמר' ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' שזה הלחם הוא קרוב להיות חול מאחר שקרבו בזיכין ואין בו מעילה וכיון שהיו טהורים נתן לו מזה הלחם המוסרים מלפני ה' שהוא דרך חול ולא נתן לו מהלחם האחר לפי שהוא קדוש יותר וחמיר איסוריה. העולה מכל זה דלעולם אף אכילת קדשים בטומאה הותר למסוכן ומה שאמר אחימלך אם נשמרו הנערים אך מאשה רוח אחרת אתו בדברים הללו ובהלכתא רבוותא היה עסוק עם דוד לראות איזה איסור קיל מחברו

באופן דליתנהו לדברי הרלב"ג שכתב דאכילת קדשים בטומאה לא הותר למסוכן. ומכל מקום אף שסתרנו סברת רלב"ג מכל מקום עיקר החילוק שכתבנו לדעת רש"י דלא הותר לבטל האיסור בידים כיון שאין במעשה זה תועלת לחולה ניתן להאמר ובמקומו עומד אך מה שקשה בעיני לחילוק זה הוא דאיתא התם בגמרא על מאי דקאמר רבה היכא דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה והקשו פשיטא ותירצו לא צריכא בשבת, וחזרו והקשו בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא כו'. ולפי מה שחלקנו נהי דהפרשת תרומה בשבת אין בו כי אם איסור דטלטול בעלמא מכל מקום כיון דאין בו צורך לחולה לא ניתן איסור זה לידחות דומיא דאיסור דאין מבטלין איסור דאף על גב דאיסורו קיל כיון שאין בו צורך לחולה לא ניתן לידחות אף שבאיסור זה הקל ניצול החולה מאיסור חמור, וכל זה הוא לשיטת רש"י אך לפי מה שכתבנו דהרמב"ם והר"ן מפרשים פירוש אחר בסוגיא זו דהיינו שיש כאן שני שיעורים אחד של טבל ואחד של תרומה ואי אפשר לתקן הטבל לפי שאין הבעלים כאן לא קשיא כלל מה שהקשינו שיפריש ויחזור ויערב וכמבואר. אך כפי פירש"י קשיא טובא וצ"ע. ויש לי בזה עוד אריכות דברים ובפרט בדברי הרמב"ם שכתב טבל ותרומה אם א"א לתקן את הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה. ולא ידעתי למה השמיט החלוקה האחרת דאם אפשר לתקן הטבל אף שהוא שבת ואף שטבל זה הוא מעציץ שאינו נקוב שאין איסורו כי אם מדרבנן מכל מקום מוטב שידחה איסור טלטול ויעשר ולא יאכל טבל דרבנן משום דלמא אתי למישרי טבל דאורייתא וכל זה הוא דוקא בדבר שמצד עצמו הוא מן התורה כגון דגן וכיוצא בו אז הוא דאפילו שהוא בעליך שאינו נקוב שאין חיובו כי אם מדרבנן מכל מקום חיישינן דלמא אתי למישרי בטבל דאורייתא אבל היכא דלעולם אין חיובו כי אם מדרבנן לא חיישינן דלמא אתי למישרי טבל דאורייתא, ומש"ה לא יעשר בשבת אלא יאכל הטבל כמו שהוא, וכל זה הוא מבואר באותה סוגיא, ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם כל זה. הכלל העולה דכל איסורים שבעולם הותרו לחולה אלא דבטבל ותרומה נחלקו אם יאכל הטבל כמו שהוא או יתקן אותו ויאכל החולין לבד והתרומה לבד

ועל פי האמור בענין הנה מקום אתי לבאר מאמר הנצב אפתה השער ואגבן המשך