פרשת דרכים קס

הקרבת ב' כבשי עצרת ובלחם הפנים הקטרת הבזיכין וכל הדברים הללו הם הלכות פסוקות ונמצא לפי זה דהיכא דיש לפנינו שלשה איסורים דהיינו לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין ולחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין ותרומה, הקל שבכולם הוא לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין שאין בו כי אם לאו דזרות, וחמור ממנו הוא לחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין דאיכא לאו דמעילה, וחמור שבכולם הוא תרומה שהיא במיתה בידי שמים. וכל זה באדם טהור אך באדם טמא הקל שבכולם הוא לחם הפנים קודם הקטרת בזיכין דליכא מיתה משום דלא קרבו מתיריו וחמור ממנו תרומה שהיא במיתה בידי שמים וחמור שבכולם הוא לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין שהוא בכרת, וכבר כתבנו למעלה דבשבת אשכחיה דוד לאחימלך ועוד כתבנו למעלה דרז"ל פירשו הכתוב דוהוא דרך חול הוא לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין שהוא קרוב להיות חול מאחר שאין בו מעילה ופי' אף כי היום יקדש בכלי הוא לחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין שמתקדש בשלחן שקדושתו חמורה שיש בו מעילה. וגרסינן בפ"ק דיומא כיצד כהן גדול נוטל חלק בראש נוטל חלה משתי חלות ד' או ה' ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו. וכבר נתבאר שם בגמרא למה היה נוטל ה' ולא שש יע"ש. והנה דבר ידוע ' הוא שאחימלך היה כ"ג וכדכתיב ושאול לו באלהים

ובזה נבא לביאור הכתובים בויכוח אחימלך עם דוד. והנה אדוננו דוד אף בחליו שאחזו בולמוס זקן ויושב בישיבה היה וכלכל דבריו במשפט וכבר ידע דבנוב היו כולם אוכלי תרומה ולא היה שם חולין כלל, ולזה אמר לו מה יש תחת ידך ה' לחם תנה בידי כלומר חלקך שהוא ה' לחם כדין כל כ"ג שנוטל ה' לחם תנה בידי, או אם אין לך לפי שאפשר שכבר נאכלו או הנמצא תנה בידי כלומר מהלחם שהוא מצוי תמיד דהיינו הלחם שבשלחן שהוא מצוי תמיד כדכתיב לחם הפנים לפני תמיד ואפי' כשהיו מסלקים הלחם לא היו מסלקים עד שהיו משימים אחר למאמרו ית' לפני תמיד, והקדים ה' לחם ללחם הנמצא על פי שורת הדין שמי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל והחמשה לחם שהם תחת ידו קיל איסורם לפי שאין בהם מעילה אך הלחם הנמצא חמיר איסורו לפי שיש בו דין מעילה. והנה אחימלך הבין דברי דוד שלא רצה תרומה משום דחמיר איסורה שהיא במיתה בידי שמים. והשיב לו האמת כדבריך שאין לי לחם חול כי אם קדש יש אך איני נותן לך קדש אלא אם נשמרו הנערים אך מאשה לפי שכשהם טהורים התרומה חמיר איסורה מהקודש אך אם לא נשמרו מאשה שהם טמאים אדרבה איסור אכילת קדשים בטומאה חמיר איסוריה מאיסור אכילת תרומה בטומאה וכמו שכתבנו, וא"כ אין אני נותן לך לחם קדש כי אם תרומה. והנה אחימלך צדק בדבריו אך לא חילק בין קדש לקדש אלא סתם הדברים ואמר שלא היה נותן לו שום לחם קדש בין הה' לחם בין לחם הנמצא אלא אם נשמרו הנערים אך מאשה, ועל זה השיב לו דוד שזה אינו ואמר ויען דוד את הכהן ויאמר לו האמת הוא כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום וגו' כלומר דכולנו טהורים וזה שאני אומר לך שכולנו טהורים הוא והוא דרך חול דהיינו ללחם שהוא דרך חול דהיינו שקרבו הבזיכין שיש באכילתו בטומאה כרת וכ"ש שיש לחם קדש שהיום יקדש בכלי שלא קרבו הבזיכין וכיון שכן אף אם היינו טמאים היית אף לתת לנו לחם קדש ממה שיקדש בכלי דכיון שלא קרבו המתירין אין בו משום טומאה וא"כ קיל מתרומה דתרומה יש בה מיתה בידי שמים משא"כ באוכל בטומאה מהלחם שלא קרבו מתיריו נמצא שלא צדק אחימלך במה שסגר את הדלת שלא היה נותן להם לחם קדש אלא אם היו טהורים אבל אם היו טמאים לא היה נותן להם לחם קדש כי אם תרומה שזה אינו לפי שיש הפרש בין קדש לקדש כמו שביארנו ולפי שיטת רז"ל שאמרו דה"ק להו דוד לא מיבעיא הך כיון דנפיק ליה ממעילה דרך חול הוא האיך נמי דהיום יקדש בכלי הבו לי, ותמהנו בתחלת דברינו דמהיכא תיתי לחלק גבי מסוכן בין קודם הקטרת הבזיכין בין לאחר הקטרת הבזיכין, יש ליישב ג"כ לפי