פרשת דרכים טז

איננה מעלה ארוכה למחלתו זאת, ועוד דבפגם זה אין בו שום דופי לישראל כי אם לדוד

והנראה אצלי הוא שבני דורו של דוד היו רוצים לומר שגם הנקבות היו בכלל האיסור, וכך היתה סברת הגואל וסברת דואג וכמו שכתבנו למעלה, ודוד היה רוצה להכריח איך הדין הוא דמואבי ולא מואבית ממה שראינו שיצאו מאותו הזיווג כולם צדיקים ואם היה פסול משפחה באותו הזיווג לא היה הזרע מאותו הזיווג שלשלת יוחסין שכולם צדיקים. אך אנשי דורו היו חולקים בהכרח זה והיו אומרים דהן לו יהי דרות היתה אסורה לבא בקהל אפשר דיצאו ממנה צדיקים. וזהו מה שאמר דוד עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים שאני בא מפסול משפחה ואומרים שרות היתה אסורה לבא בקהל ואע"פ שרואים שיצאו ממנה צדיקים אין זה הכרח בעיניהם, לזה אמר להם א"כ אתם באים ג"כ מפסול משפחה דהיינו משתי אחיות, ומי מודיע הדבר דח"ו דיעקב נשא שתי אחיות באיסור, בראותו ילדיו משם למדנו דאותו הזיווג היה מאת ה' מן השמים, ואם כן הכא נמי בדידי יש. לכם להודות כי אותו הזיווג של רות היה נאה ומתקבל ממה שראיתם שיצאו ממנה אנשים צדיקים. וכ"ת מנא לן דברחל ולאה היה איסור בדבר באותו זיווג אימא דמה שנשא יעקב שתי אחיות הוא משום דנתגיירו וקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והאבות יצאו מכלל בני נח אף קודם מתן תורה ואם כן רחל ולאה חשיבי גרים גמורים ואין להם עוד אחוה כלל. לזה אמר דא"כ דאתם סבורים דקודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח אם כן תמר שלקחה יהודה לא מפסול משפחה הוא. והענין הוא דטעמא דתמר הצדקת שהותר לה לשכב עם חמיה הוא משום דער ואונן שמשו שלא כדרכן ובבני נח אין האשה נקנית בבעילה שלא כדרכה ואם כן לא חשיב יהודה חמיה דמעולם לא היתה תמר אשת ער ואונן וכמו שנאריך בזה לקמן, וא"כ ע"כ לומר דקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח ומשום הכי הותרה תמר ליהודה, וא"כ אזדא ליה תירוצא דאיך נשא יעקב שתי אחיות, דליכא למימר משום דנתגיירו, דקודם מתן תורה לא שייך לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מאחר דלא יצאו מכלל בני נח, אלא על כרחין לומר דעל פי הדבור נשאן, ומי מודיע הדבר שעל פי הדבור נשאן ולא שח"ו באיסור נשאן, הבנים שיצאו מאותו הזיווג שהיה כולו זרע אמת, וא"כ על כרחכם לומר שבהיות הזרע זרע אמת מורה על הזיווג שאין בו שום פסול כלל, אם כן זה ההכרח עצמו שייך בדידי דע"כ רות המואביה בהיתר לקחה בועז ממה שראינו שיצאו ממנה אנשים צדיקים, וכמו שכתבנו

ומעתה אשא עיני לפרש מאמר הקדום, ונקדים מאמר רז"ל במדרש אבכיר הביאו מהר"ש יפה פרשת בשלח (פרשה כ"א סי' ז') ד"ה ער וז"ל, והמים להם חומה מלמד שירד ס"מ ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם נסים מה הללו עובדי ע"ז אף הללו עובדי ע"ז, אמר לו הקב"ה שוטה שבעולם והלא לא עבדו אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה טובא, חדא במה שקרא ה' לס"מ שוטה שבעולם, שלא יצדק לו תואר זה ואינו אלא חכם להרע, ובשאר מקומות ראיתי לרז"ל שמכנים אותו בשם רשע עוד קשה מאי דעתיה דס"מ שרצה לקטרג על ישראל וכי לא ידע שישראל היו אנוסים ושוגגים ופטורין מן הדין, ועוד יש לדקדק במה שהשיב לו ה' והלא לא עבדו אלא מתוך השעבוד דהיינו שהיו אנוסים ומתוך טירוף הדעת דהיינו שהיו שוגגים דתרי טעמי נינהו וכדמסיים ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, דלמאי אצטריכו תרי טעמי והלא במאמר אחד יכול לפוטרם מן הדין, או מטעם שהיו שוגגים או מטעם שהיו אנוסים

אמנם נראה דפירוש הענין כך הוא, דהנה מודעת זאת דבן נח אינו מצווה על קדוש ה' אך ישראל מוזהרים על קדושת ה', ובמצות שדינם ליהרג ולא לעבור אם עברו ולא נהרגו נענשים על זה עונש גדול, כדאמרינן בפ"ק דמגילה שאלו תלמידיו לרשב"י