פרשת דרכים קנח

אשה עצורה לנו כתמול שלשום וגו' והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי, ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו ע"כ. והנה הדקדוקים באלו הפסוקים רבו כמו רבו, חדא במ"ש דוד מה יש תחת ידך היא מלה מיותרת דפשיטא דממה שיש תחת ידו יתן לו ולא ממה שאינו תחת ידו. ועוד יש לדקדק במ"ש חמשה לחם מה היתה כונת דוד במספר זה ואינו מדרך המוסר למי ששואל איזה דבר מחברו שישאל ממנו במדה במנין ובמשורה ולא היל"ל אלא שיתן לו לחם כדי שלא ימות ברעב. וכן יש לדקדק במה שסיים דוד דבריו ואמר או הנמצא הם דברים מיותרים, דאם כונתו היא שאם לא היה ביד אחימלך לחם שיתן לו מה שנמצא בידו הא מלתא דפשיטא היא ואם כונתו היא שאם לא יש לו ה' לחם שיתן לו מה שנמצא דהיינו שלשה או ארבעה לחם גם זה לא יתכן דאיך יתכן שאם לא היה נמצא ביד אחימלך מה ששאל דוד שלא יתן לו מה שנמצא בידו, וכן יש לדקדק במה שאמר אחימלך אם נשמרו הנערים אך מאשה יקשה מה שהקשינו דאמאי לא התיר אכילתם בטומאה מאחר שהיו מסוכנים, וכן יש לדקדק במאי דקאמר דוד והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי כמעט דברים הללו אין להם מובן לפי פשטן. ובפ' שתי הלחם אמרינן מאי דרך חול דקאמר להו הכי קאמר להו ליכא לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' אמר להו לא מיבעיא הא כיון דנפיק ממעילה דרך חול אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי הבו ליה דליכול דמסוכן הוא דאחזו בולמוס. ופירש"י דנפיק ממעילה דכיון דסלקו מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מיבעי הך שכבר נסתלק אלא אף אם הם מסודרים על השלחן הבו ליה דמסוכן הוא ע"כ, וכבר הביא רש"י סוגיא זו בפירושו

ויש לתמוה טובא, דמאי קאמר ל"מ הך דכיון דנפיק ממעילה הותר לזרים והלא קדשי קדשים הם וכ"ת משום דהיה מסוכן א"כ מה חידש לו דוד אפילו הני דהיום יקדש בכלי הבו לי פשיטא דכיון דהותר לו לאכול קדשי קדשים אף שהיה זר משום דהיה מסוכן פשיטא דהותרו לו כל האיסורים, ועוד מנ"ל לדוד שאחימלך היה טועה בדין זה לחלק גבי מסוכן בין דבר דנפיק מידי מעילה לדבר דלא נפיק מידי מעילה עד שהוצרך דוד לומר לו דאפילו דבר שלא יצא מידי מעילה הותר לו. וע"ק לי דכיון דהמציאות היה שהיה שם לחם הפנים דנפיק מידי מעילה טורח זה של דוד שבא ללמד לאחימלך שאפילו קדש דלא נפיק מידי מעילה דהותר למסוכן למה מאחר שלא נזכר בדברי אחימלך הפך מזה שהרי אחימלך לא אמר אלא שהוא נותן לו לחם קדש בתנאי אם נשמרו הנערים וגו' ולא חילק בין לחם דנפיק מידי מעילה ללחם דלא נפיק מידי מעילה. עוד יל"ד דבשעת הנתינה דכתיב ויתן לו הכהן קדש ביאר הכתוב דנתן לו מלחם הפנים המוסרים מלפני ה' ולמה זה בתחלת הדברים שאמר שהיה לו לחם בדש למה לא ביאר שזה הלחם היה מלחם הפנים המוסרים מלפני ה'. וכדי ליישב כל זה נקדים הקדמה אחת ונחקור באיזה זמן היה ויכוח זה של אחימלך עם דוד. ובאגדת שמואל אמרינן דוד אשכחיה לאחימלך שהיה עושה לחם הפנים בשבת א"ל ביום השבת יערכנו כתיב עריכתו בשבת ואין מעשהו בשבת א"ל כך למדנו דואג דמעשהו דוחה את השבת א"ל דוד כך מקובלני עריכתו בשבת ואין מעשהו דוחה את השבת ע"כ. וכבר בגמרא בפרק שתי הלחם צדדו צד זה ונחלקו ר"י ור"ש באפיית לחם הפנים דר"י סבר דדוחה את השבת ור"ש סבר דאינו דוחה את השבת ואמרינן בגמ' אמר ר' אבהו בר כהנא ושניהם מקרא אחד דרשו והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי ר"י דאית ליה דדוחה את השבת סבר דבחול אשכחינהו דקא אפו ליה קא תמה ואמר דרך חול קא אפיתו ליה אף כי היום יקדש בכלי ואיפסיל ליה בלינה ור"ש דאית ליה דאינו דוחה את השבת סבר דבשבת אשכחינהו דקא אפו ליה ואמר להם דרך חול בעיתו למעבדיה מידי תנור מקדש שלחן הוא דמקדש ע"כ. ואע"ג דבגמרא דחו צד זה ואמרו ומי מצית אמרת דבשעת אפיה אשכחינהו והכתיב ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים