פרשת דרכים קנה

שידובר בו סוגיא הלזו דנחלקו רבנן ובן תימא אם מאכילין אותו טבל או תרומה ולפי דבריו פשיטא דמתקנינן לטבל ומאכילין אותו התרומה בפני עצמה דליכא אסורא כי אם באותו זית דתרומה אבל בטבל חייב על כל זית וזית שבה ואע"ג שאין באותו זית של טבל שיעור תרומה להתחייב עליו מ"מ איסור הטבל אינו בשביל התרומה שיש בה אלא גזרת מלך היא שהאוכל טבל חייב מיתה והרי כהנים שאוכלים תרומה וחייבים מיתה על הטבל וכמבואר. והשתא הדברים ק"ו ומה התם בשבת דאיסור סקילה אמרינן דמוטב שיעבור איסור דסקילה ממה שיעבור תרי איסורא דלאו דנבלה, הכא דתרווייהו איסור מיתה בידי שמים לא כל שכן שנאמר דמוטב שיעבור חד איסור דתרומה ממה שיעבור תרי איסורי דטבל, ואע"ג דאיסור תרומה חמיר מאיסור טבל משום דטבל אפשר לתקוניה מ"מ פשיטא דטפי חמיר איסור סקילה מאיסור לאו ממאי דחמיר איסור תרומה מאיסור טבל. וכי תימא דהר"ן לא אמרה למלתיה אליבא דת"ק כי אם אליבא דבן תימא דסבר דמאכילין אותו תרומה, זה אינו חדא דאנן קי"ל דהלכתא כת"ק וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל, ועוד דאף דנימא דהלכתא כבן תימא עדין הקושיא במקומה עומדת שהרי בגמרא כשבאו לתת טעם לבן תימא דאמאי מאכילין אותו תרומה אמרו דטעמיה הוא משום דסבר דטבל חמור משום דלא חזי לכהן אבל תרומה חזיא לכהן. ולפי דברי הר"ן לא איצטריך להאי טעמא דאף דנימא דתרומה חמירא מאיסור טבל מאכילין אותו תרומה משום דתרומה לא עביד כי אם חד איסורא ובטבל עביד תרי איסורי. באופן שדברי הר"ן הללו לכאורה הם מתמיהים

והנראה אצלי דהר"ן ז"ל רוח אחרת אתו בפירוש הסוגיא, דמאי דאמרינן היכא דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה, אין הכוונה כמו שפי' רש"י דהיינו שיש די בחולין שבו ומאי דאמרינן כי פליגא בדלא אפשר בחולין היינו שאין די בחולין ולדידיה אין כאן כי אם קב אחד של טבל ונחלקו אם מתקנים אותו אם לאו, ולפי פירוש זה לא הוי דומיא דרישא דקתני טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית שהם שני איסורים מדברים נפרדים, אך להר"ן הך דטבל ותרומה הוי דומיא דרישא דטבל ונבלה וטבל ושביעית ומיירי דיש כאן שני קבים אחד של טבל ואחד של תרומה וקאמר רבה היכא דאפשר בחולין דהיינו דבידנו לתקן הטבל כולא עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה, ומיירי בין שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתנטל תרומתו ובין שאין די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתנטל תרומתו דבין הכי ובין הכי מתקנינן ליה ומספינן ליה, דאפי' אם אין די בחולין שבו לאחר שתנטל תרומתו מתקנינן ליה ומאכילין אותו החולין והתרומה כי היכי דלא ליעבד איסורים הרבה דהיינו שאם יאכל הטבל כמות שהוא יעבור על כל זית וזית אך לאחר שיתקנו אותו אינו עובר אלא על כזית דתרומה, כי פליגי בדלא אפשר בחולין כלומר שאין אנו יכולין לתקן הטבל וכגון שאין הבעלים כאן. דומה לאותה שהקשו הראשונים ז"ל עלה דההיא דאמרינן בפרק בתרא דמסכת ע"ז דטבל אוסר במשהו משום דכהיתרו כך איסורו, דלמה לי הך טעמא תיפוק ליה דטבל הוי שיש לו מתירין, ותירצו דמיירי בשאין הבעלים כאן ואין מי שיכול להפריש התרומות. ה"נ מחלוקת זה דת"ק ובן תימא מיירי בדלא אפשר בחולין כלומר שאין הבעלים כאן כדי שיתקן את הטבל והשתא איכא שני איסורים נפרדים אחד של טבל ואחד של תרומה ונחלקו ת"ק ובן תימא איזה מהם איסורו חמור דעל כולם חייב על כל זית וזית. וסימנין מצאתי לפירוש זה בהרמב"ם (בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות) שכתב טבל ותרומה אם אי אפשר לתקן את הטבל מאכילין אותו טבל. והנה כל הישר הולך יראה שפשט דברי הרמב"ם מורים כאשר כתבנו לדעת הר"ן דהיינו שאי אפשר לתקן הטבל עצמו ומיירי שיש כאן שני קבים אחד של טבל ואחד של תרומה

ולפי פירוש זה שכתבנו לדעת הר"ן ניחא לי קושיא אחרת שנתקשיתי בסוגיא זו דבמה