פרשת דרכים קנג

נשתייר מהם פליטה ואילו בירושלים נפרע מהם ע"י שליח ומש"ה לא בא עמהם במשפט חזק ונשתייר מהם פליטה. ועל זה תמהו דאמאי מאחר דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום. ותירצו ולא חלו בה ידים לא פשטו ידיהם במצות ואמר ר' תנחומא לא חלת יד ליד כלומר דבסדום לא היו עושים צדקה ופירש ידים היינו יד ליד שהיא הצדקה שנקראת יד ליד וכמו שנתבאר בדרך ענוים במארז"ל כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו עושה צדקה בסתר לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה יע"ש. ולפי שלא היו עושים צדקה בא עמהם בדין גמור אבל ירושלים פשטו ידיהם במצות דהיינו שהיו עושים צדקה והפכו מדת הדין למדת רחמים ומש"ה לא בא עליהם במשפט חזק. והוא התירוץ עצמו שאמר ר' יוחנן באגדה דפרק חלק. באופן שכל האגדות האלו הם דברים אחדים אין בהם הפרש כי אם בפירוש ולא חלו בה ידים דלפי אגדה דפרק חלק מאי דכתיב ולא חלו בה ידים הוא מעיקר הקושיא דויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ועם כל זה בסדום לא חלו בה ידים כלומר שלא נפרע מהם ע"י שליח ואילו בירושלים חלו בה ידים כלומר שנפרע מהם ע"י שליח ומש"ה לא בא עליהם במשפט חזק, ובא התירוץ לזה ידי נשים רחמניות כלומר דבירושלים היו עושים צדקה. אך כפי האגדה דב"ר מאי דכתיב ולא חלו בה ידים הוא תירוץ הקושיא שהקשה הכתוב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ואלו לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהם פליטה לזה תירץ הכתוב דבסדום לא חלו בה ידים כלומר שלא עשו צדקה וא"כ נשארה מדת הדין במקומה וחייבם מדת הדין שלא ישתייר' מהם פליטה אבל ירושלים שהיה בהם מצות הצדקה הפכו מדת הדין למדת רחמים ונשתייר מהם פליטה. הכלל העולה דלכל האגדות בירושלים לא התנהג בהם במדת הדין כי אם במדת הרחמים. שוב ראיתי הדבר מפורש במדרש חזית בפ' משכני אחריך נרוצה וז"ל א"ר יהודה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע על שנהגת עם שכנותי במדת הדין ועמי במדת רחמים אחריך נרוצה והביאו על זה את האגדה דב"ר שכתבנו

וזהו כונת ר' לוי דאמר שש שנים היו הגחלים עוממות בידו של גבריאל שמא יעשו תשובה כיון שלא עשו בקש לזרקן בחימה ולקעקע ביצתם לפי שראה שכפי מדת הדין ראוי ח"ו לקעקע ביצתם ואמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל להונך להונך כלומר אל תזרקם בחימה אלא בנחת לפי שיש בהם בני אדם שעושים צדקה וכיון שכן הם מהפכים מדת הדין למדת רחמים ואיני יכול לבא עמהם במדת הדין כי אם במדת רחמים. וזהו נמי כונת המאמר שכתבנו בתחלת הדרוש דלעתיד לבא כשיבא הקב"ה לכלות את העכו"ם מן העולם עומדים כל השרים של מעלה ואומרים כלום יש לפניך משוא פנים מה נשתנו אלו מאלו. שהכונה היא עם מה שפירש"י בפסוק מי זה בא מאדום דלעתיד לבא הקב"ה בכבודו ובעצמו נפרע משרו של עשו ואח"כ מעשו שנאמר כי רותה בשמים חרבי ואח"כ על אדום תרד וכמו שנתבאר לעיל דאיתא בספרי דלעתיד לבא נפרע הקב"ה מן העכו"ם בעצמו ולא ע"י שליח שנאמר לי נקם ושלם, ועל זה עומדים כל השרים של מעלה ואומרים כלום יש לפניך משוא פנים מה נשתנו אלו מאלו, והיא הקושיא בעצמה שהקשה בפרק חלק וזהו כונת הכתוב שעומדים כל השרים ואומרים מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו שרואין שבא הקב"ה בעצמו ליפרע מן העכו"ם וא"כ בא עמהם במשפט חזק צועה ברוב כחו כדי לכלותם לגמרי ועל זה שואלים וכי משוא פנים יש לפניך והלא בירושלים שהיו חטאים ביותר נפרעת מהם ע"י שליח כדי שלא לבא עמהם במשפט חזק ומה נשתנו אלו מאלו, והיא הקושיא עצמה שהקשה בפרק חלק ואומר הקב"ה למיכאל החזר להם תשובה, ומיכאל משתתק לפי שלא מצא תשובה לקושית השרים לפי שידע שישראל כפי מדת הדין היה ראוי לבא עליהם במשפט חזק ועם כל זה התנהג עמהם במדת רחמים. לזה השיב הקב"ה אני מדבר בצדקה והיא התשובה בעצמה שהשיב רבי יוחנן בפרק חלק דישראל ע"י שהיו עושים צדקה אלו עם אלו התנהג עמהם במדת