פרשת דרכים קנ

אל יברא ואח"כ כשאמרו לפניו מלאכי השרת למה אתה מבזה תכסיס שלך ואמר תעלה אמת מן הארץ ועלה אמת וכדכתיב אמת מארץ תצמח אז וצדק משמים נשקף כלומר שאמר לו אל יעלה בדעתך דבשביל שעלית תתהדר לפני מלך לדון דין גמור בלא לפנים משורת הדין לפי שאני במקומי אני עומד ופעולתי היא אף בהשקפה שהיא לרעה לפי שאני מהפך מדת הרוגז למדת רחמים, וז"ש וצדק משמים נשקף

ובזה יובנו דברי רש"י ז"ל בפ"ק דבתרא (דף י"א) עלה דההיא דאמרי' ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות אבותיך, א"ל אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ע"כ. ופירש"י וז"ל כשאמת מארץ תצמח אף משמים נשקף הצדק, נשקף מביט כמו נשקפה ותיבב כלומר זכות הצדקה מביט ומסתכל למטה ע"כ. והנה מוהר"ש יפה בספר יפה מראה פ"ק דפאה מאמר ג' תמה בדברי רש"י הללו וכתב ואינו נוח לי דודאי כל גמול שכר הוא מאת ה' מן השמים ומה נשתנה מעשה הצדקה מכל המצות. ומלבד זה יש לדקדק בדברי רש"י שכתב כשאמת מארץ תצמח אף משמים נשקף הצדק לשלם גמול איך הוא מקביל לצמיחת אמת מן הארץ מה שצדק נשקף מן שמים. ועוד במה שהביא ראיה למלת נשקף מקרא דנשקפה ותיבב אם סיסרא. ובמה שכתבנו הדברים כפשוטן שמונבז המלך רצה לומר שהצדקה עושה פעולות גדולות בשמים ממעל דהיינו שמהפכת מדת הדין למדת רחמים מה שאין כן בשאר מצות. והביא ראיה לזה מקרא דכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ופי' רש"י כשאמת מארץ תצמח כלומר דמיפקד דינא בארעא דזה מורה מלת אמת וליכא לפנים משורת הדין אף משמים נשקף צדק לשלם גמול וזהו שכתב נשקף כמו נשקפה ותיבב דהיינו דמלת השקפה היא לרעה ואעפ"כ נשקף לשלם גמול לפי שהצדקה מהפכת מדת הדין למדה"ר

ובזה אלכה ואשובה אל המאמר הפונה קדים, ויש להקשות דאיך עלה בדעתם של שרי מעלה לומר מה נשתנו אלו מאלו והלא בשביל שמור מצותיו ומשפטיו הורגנו ונחשבנו כצאן טבחה וכמה מסים וארנוניות וחירופין וגידופין סבלנו לאהבתו יתברך. ועוד יש לתמוה על מיכאל סניגורן של ישראל דמה זו שתיקה וכי לא ידע ההפרש שיש בין ישראל לעו"ג שהוא כיתרון האור מהחשך. ותו דהקב"ה שלמד סניגוריא על ישראל לא מצא שום הפרש בינינו לבין העו"ג כי אם מצות הצדקה. ועוד צריך לדעת מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה סגולה פרטית שבעבורה למד סניגוריא על ישראל

וכיוצא בזה מצינו במדרש סדר אמור (פרשה נ"ו סי' ח') וז"ל ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר, אר"י דסכנין שש שנים היו אותם גחלים עוממות בידו של גבריאל סבור שישראל עושים תשובה כיון שראה שלא עשו תשובה בקש לזרקן בחימה ולקעקע ביצתן של ישראל אמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל להונך להונך כלומר אל תזרקם בחימה אלא בנחת לפי שיש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם ואין יד אלא צדקה כד"א פתח תפתח את ידך, א"ר אבא בשם ר' ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים הצדקה שעושים ביד, הה"ד וצדקתך אלהים עד מרום, ע"כ

ויש לדקדק במאמר זה טובא, דודאי גבריאל כבר ידע שעושים צדקה אלו עם אלו דאת"ל דנעלם זה מגבריאל זה לא יתכן דמי שידע שלא עשו תשובה איך לא ידע שעושים צדקה אלא ע"כ לומר דידע ועכ"ז בשביל עונותיהם הסכימה דעתו להנקם בחימה ולקעקע ביצתם ואם כן מה השיב לו ה' יש בהם בני אדם שעושים צדקה וכו'. וכן יש לדקדק במה שסיים המאמר מי מעמיד העליונים והתחתונים הצדקה שעושים ביד, דמה סגולה יש במצות הצדקה שמעמדת העליונים והתחתונים יותר משאר תרי"ג מצות

עוד מצאנו בפרק חלק (דף ק"ד) וז"ל לא אליכם כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב