פרשת דרכים קמט

וייבשו וגו'. וכבר הביא הרמב"ן אגדה זו בפירושו על התורה פ' שמות יע"ש. ויש לדקדק דלמה פרט מצות הצדקה יותר משאר מצות ועוד יש לדקדק דמה התייחסות יש לתשובה זו למה ששאל משה רבינו ואמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם והשיב לו ה' אהיה אשר אהיה שפירושו אם פותחין את ידיהם ועושים צדקה אף אני פותח את ידי כו' ולכאורה אין קשר לדברים הללו אלו עם אלו, אך במה שכתבו יתיישב והנה הרב מוהר"ש יפה בשמות רבה (פרשה ג' סי' ז') ד"ה אבל במרובים כו' כתב כי שאלת מה שמו היינו אם הגאולה במדת הדין או במדת רחמים, כלומר שאם היא במדת הדין דוקא הם חוששים אולי יחטאו ונחם ה' אבל אם במדת רחמים יודעים בודאי שגואלם מאחר שאינם ראוים לגאולה והוא אומר שעתיד לגואלם לפי שדן אותם במדת רחמים ורחמי ה' הם לעולם ועד כי לא כלו רחמיו. ובזה נבא לכונת המאמר שמשה רבינו שאל מה שמו מה אומר אליהם כלומר אם הגאולה היא במדת הדין או במדת רחמים וכדכתיבנא. לזה השיב לו ה' דמה איכפת להו בזה אם אני דן אותם במדת הדין מ"מ אני אהיה אשר אהיה כלומר כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך אם פותחין את ידיהם ועושים צדקה אף אני אפתח את ידי כלומר שבידם הוא להפוך מדת הדין למדת רחמים ע"י הצדקה שעושים וא"כ לעולם אני מתנהל עמהם במדת הרחמים וכדכתיבנא

ובזה יובן מאי דאמרינן בבראשית רבה (פרשה ח' סי' ג') א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתין כתין וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. אמת אומר אל יברא שכולו שקרים. חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים. שלום אומר אל יברא דכולי' קטטה. צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אתה מבזה תכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה וכי לא ידע כל אחד בטענת חברו ואמת לא ידע שהוא גומל חסדים ועושה צדקות. ועוד אמאי לא קאמר חסד כי אם מצוה זו דגמילות חסדים וכי אינם מקיימין ישראל כי אם מצוה זו דצדקה. ועוד יש לדקדק בסוף המאמר דקאמר דנתרצה ה' לטענת מלאכי השרת ואמר אמת מארץ תצמח מהו זה שסיים הכתוב ואמר וצדק משמים נשקף דהא צדק במקומו היה עומד שהסכימה דעתו לדעת עליון ואמר יברא שהוא עושה צדקות וא"כ לאיזה תכלית נשקף משמים בשעה שעלה אמת מן הארץ. ועוד אמאי קאמר לשון השקפה הול"ל וצדק משמים נראה

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ד') אמר רב יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמיפקד דיניה מעיינין בעובדיה ודחו ליה מידחי. והקשו והא אמרת שלש ראשונות יושב ועוסק בתורה, ותירצו תורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה בה לפנים משורת הדין, דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין ע"כ למדנו מכאן דאמת אין בה לפנים משורת הדין אלא היא דין גמור. ובפי"ב דשבת (דף ק"ד) אמרינן מאי טעמא שקרא אחדא כרעא ואמת מלבן לבונא קושטא קאי שקרא לא קאי כלומר שאין לשקר קיום

ובזה נבא לכונת המאמר דכשבא הקב"ה לברוא את האדם אמר אמת שאל יברא לפי שאמת אין בה לפנים משורת הדין וכיון דליכא לפנים משורת הדין אין העולם מתקיים וכדאמרינן במדרש שאמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הדין אין העולם מתקיים, וזהו שאמר אמת אל יברא שכולו שקרים כלומר שפעולותיו דומים לו דכשם דאין לשקר קיום כך אין לאדם קיום כיון שאין עושים לו לפנים משורת הדין. ולזה השיב חסד שיברא לפי שהוא גומל חסדים ובגמילות חסדים מהפך מדת הדין למדת רחמים ועושים עמו לפנים משורת הדין וא"כ יכול להתקיים העולם. והנה נטל הקב"ה לאמת והשליכו לארץ על שאמר