פרשת דרכים קמח

אברהם יצא מכלל בני נח לגמרי והיה מצווה למסור עצמו על קדושת ה' ומש"ה הצילו הקב"ה. וכי תימא מנין לנו שנמרוד לא צדק במחשבותיו שאתה אומר עליו שפעולותיו שקר אימא דלעולם דצדק משום דלא יצאו מכלל בני נח ומה שניצול אברהם הוא בשביל יעקב וכמ"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. לזה אמר וזורע צדקה שכר אמת זה אברהם שנא' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ומדחזינן דהקב"ה קובע שכר לאברהם על מה שהיה עושה צדקה עם באי עולם ע"כ הטעם לפי שמשנתגיירו יצאו מכלל בני נח לגמרי ונקראו בנים למקום, דאו לא יצאו מכלל בני נח א"כ לא מיקרו בנים כי אם עבדים ואיך שבחו הכתוב במה שהיה עושה צדקה והלא איסורא נמי איכא, אלא ודאי דקושטא דמלתא דיצאו מכלל בני נח וא"כ קרא דרשע עושה פעולת שקר מתוקם שפיר בנמרוד הרשע שהיו פעולותיו של שקר שטעה במה שהיה סבור שלא יצאו מכלל בני נח, והנה אמת שיצאו מכלל בני נח לגמרי ובדין הוא שיטול שכרו. והיה מעשה הצדקה שלום

דרך צדקה דרוש שמונה עשר

במדרש דרש ר' לוי מאי דכתי' מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. לעתיד לבא כשיבא הקב"ה לכלות את העו"ג באים כל השרים של מעלה ואומרים לפני הקב"ה כלום יש לפניך משוא פנים מה נשתנו אלו מאלו הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים חללו מגלי עריות והללו מגלי עריות הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז אמר הקב"ה למיכאל סניגורן של ישראל החזר להם תשובה. באותה שעה מיכאל סניגורן של ישראל משתתק שנא' מעת ההיא יעמוד מיכאל שרכם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' עמדו לא ענו עוד, אמר הקב"ה למיכאל נשתתקת אני מדבר שנא' אני מדבר בצדקה, באיזה זכות אני גואלם בשביל הצדקה שהיו עושין אלו עם אלו שאלמלא הצדקה לא נתקיימו שמים וארץ, הוי אב מדבר בצדקה רב להושיע. ע"כ

הלא מראש מודעת זאת גודל מעלת הצדקה כי רבה היא. ואמרינן במדרש וז"ל השקיפה ממעון קדשך בוא וראה כמה גדול כחה של צדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים שהרי כל השקפה שבתורה היא לרעה שנאמר וישקיפו על פני סדום וכן הוא אומר נשקפה וחיבב אם סיסרא חוץ מזו שהיא לטובה שנאמר השקיפה ממעון קדשך ללמדך שגדול כח של מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז למדת רחמים ע"כ. ובזה יובן מאי דאמרינן בפ"ח דעירובין (דף פ"ו) דרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. ויש לדקדק דמה חידש רבא מפשטיה דקרא דהרי מקרא מלא כתיב ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן יצרוהו. ויראה ליישב עם מאי דאמרי' במדרש ב"ר וז"ל ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם בדין כיון שראה שאין העולם מתקיים בדין שתף עמו מדת הרחמים הוי ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ולפי זה הוקשה לו לרבא היכי קאמר קרא ישב עולם לפני אלהים דהיכי משכחת לה שיתקיים ויתיישב העולם לפני אלהים שהוא מדת הדין והא אמרינן שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין. לזה אמר רבא אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו שהיא הצדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים וא"כ אפי' בלא שיתוף במדת הרחמים ישב כולם לפני אלהים לפי שע"י הצדקה אין כאן דין

ובזה יתבאר מאי דאמרינן במדרש אהיה אשר אהיה כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה, עמך אם פותחין את ידיהם ועושים צדקה אף אני אפתח את ידי שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ואם אינן פותחים את ידיהם לעשות צדקה מה כתיב שם הן יעצור במים