פרשת דרכים קמז

השבים ומאכילם ומשקם והוה אמר להו ברכו אל עולם שאכלנו משלו וכו'. ונראה דלעולם אברהם היה מאכילם תחלה חנם אין כסף דכל האומר לחברו אכול עמי סתם פטור מדמי האכילה דמסתמא בחנם קאמר וכמ"ש הר"ן בפ' שני דייני גזרות בשם הרשב"א אההיא דמי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו, ולכך קרי ליה צדקה תחלה כיון דלא היה יכול לתבוע מהם דמי האכילה. מיהו אחר שאכלו ולא בעו ברוכי הוה אתי עלייהו בתורת משפט והענין הוא דאמרינן בגמרא ר"ל רמי כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכתיב לה' הארץ ומלואה לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה נמצא דאם לא ברכו אף אברהם אבינו לא היה זוכה בה ואינה משלו דלה' הארץ ומלואה כתיב ומה בצע אם היה מפרנס אותם בסתם בתורת מתנה אם הדברים הנאכלין אינן שלו ונמצא יהיב להו מה שאינו שלו דלא זכה המקבל. וזהו ויקרא שם בשם ה' אל עולם דמאחר דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה והוא אל עולם לא מצי יהיב להו והשתא אתיא שפיר דבתחלה צדקה ולבסוף משפט. וכתב מהר"ש יפה וז"ל ואין להקשות שיראה כלעג שמאכילם לשיקבלו אמונתו וכשאינם מקבלים בא עליהם בעלילה, כי אסור לו לחונן ריקים ופוחזים על דרך אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, ע"כ

ויש לדקדק דאכתי איך הותר לו לאברהם לעשות צדקה עם עו"ג והלא לא הותרה הצדקה אלא לישראל שנקראו בנים אבל לא לעו"ג. אלא ע"כ לומר שאברהם אבינו היה מגיירן לגמרי וכדאמרינן בב"ר (פרשה ט"ל סי' כ"א) ואת הנפש אשר עשו בחרן אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העכו"ם ומגיירו כאלו בראו. וכתב מהר"ש יפה דטעמא משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וטעם זה אינו צודק אלא בגר גמור שבא לכלל ישראל וא"כ ע"כ ס"ל לאברהם דבאותו הגיור היו יוצאין מכלל בני נח לגמרי והיו נקראים בנים כדין כל הגרים שנקראים בנים שאם לא יצאו מכלל בני נח לגמרי כי אם להחמיר ואינם נקראים בנים כי אם עבדים הא איכא איסורא וכמו שאמר טורנוסרופוס זו היא שמחייבתם לגיהנם

ובהא ניחא מאי דקשיא לי בדברי הרא"ם פרשת וישב ד"ה כי כסתה פניה שכתב וא"ת איך הותר לו לבא על הזונה כו' ובסוף דבריו כתב ושמא י"ל דאותו גדי שנתן לה וחותמו ופתילו ומטהו לערבון לא היה אלא לפיוס בעלמא אבל מכל מקום קדשה אח"כ בכסף או בשטר ואח"כ בא עליה ע"כ. ויש לתמוה דהיכי משכחת לה קדושין והלא קי"ל המקדש בלא עדים אפי' שניהם מודים אינה מקודשת דאין דבר שבערוה פחות משנים וכל זרעו של יעקב קרובים היו ליהודה וא"כ הוה ליה מקדש בלא עדים דלא הויא מקודשת וא"כ מה הועיל מה שקדשה בכסף או בשטר. ונראה שקדשה בפני גרים שגיירם אברהם ואמרינן בב"ר סדר וישב (פרשה פ"ד סי' ג') שגם יצחק ויעקב היו מגיירים גיורים וע"כ לומר שהיו מגיירים אותם לגמרי כדין ישראל דאם לא היו אלא גר תושב שקבלו שבע מצות בני נח אכתי פסולי עדות הם לקידושין וחשוב מקדש בלא עדים. ובב"ר סדר לך לך (פרשה מ"ג סי' ב') אמרי' וירק את חניכיו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו ע"כ, ופירש מהר"ש יפה שהגרים היו נקראים כשמו כדרכנו היום לקרוא הגרים אברהם כי הוא היה תחלה לגרים ע"כ, אלמא שהיו גרים גמורים ויצאו מכלל בני נח לגמרי

ובזה נבא לכונת המאמר דר' אבין ס"ל דהטעם שהפיל נמרוד את אברהם אבינו לכבשן האש וכי לא ידע שהקב"ה מציל לאוהביו ולשומרי מצותיו אלא היינו משום דהוה ס"ל שקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח לגמרי. והנה מודעת זאת דבן נח אינו מצווה על קדושת ה' ואם נהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכמו שנתבאר בדרך האתרים (דרוש ב'). ולזה רצה לאונסו לאברהם שיעבוד ע"ז, ואמר לא ימנע אם יעבוד הרי נעשה רצונו ואם ימסור עצמו למיתה פשיטא שלא יעשה ה' לו נס דמאחר דאינו מצווה איסורא קא עביד למסור עצמו. ולזה אמר רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו שקר משום דלפי האמת