פרשת דרכים קמו

שהיה זהיר בה הרבה ומצוה לבניו אחריו לעשותה גילה בדעתו שכל מי שמתגייר אף קודם מתן תורה יצא מכלל בני נח לגמרי ונקראים בנים ומש"ה עושה צדקה עמהם דאי לא תימא הכי אלא דלא יצאו מכלל ב"נ א"כ אין נקראים בנים אלא עבדים וא"כ זו היא שמחייבתם לגיהנם וכסברת טורנוסרופוס. וכיון שהוא סבור דכל מי שמתגייר יצא מכלל בני נח גם אני שלמתי לו מדה כנגד מדה והוצאתי אותו מכלל בני נח ושדדתי מערכות השמים בשבילו ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכן ונברכו בו כל גויי הארץ שהם שתי הוראות שיצא מכלל בני נח לגמרי וכיון שכן כבר זכה בארצות הללו בחזקה שהחזיק בהן בהליכה לארכה ולרחבה וא"כ מוכרח אני להודיע לאברהם הפיכת הערים הללו מאחר שכבר זכה בהם וכדכתיבנא

וע"פ זה יש ליישב סדר הפסוקים פ' לך לך דכתיב וה' אמר אל אברם וגו' שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. ויש לדקדק דבתחלה הבטיחו בבשורת הארץ כדכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וחזר ובשרו בבשורת הזרע כדכתיב ושמתי את זרעך וגו' וחזר לומר קום התהלך בארץ וגו' ומן הראוי שאחר שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה היל"ל קום התהלך בארץ שהכל הוא בענין בשורת הארץ ואח"כ יאמר לו ושמתי את זרעך וגו'. אך לפי דרכנו ניחא דמה שאמר לו קום התהלך בארץ הוא הכרח ג"כ להבטחת בשורת הזרע. והנה כבר נתבאר שאברהם היה מתירא מהמזל לפי שראה באיצטגנינות שלו שלא יהיה לו בן והיה סבור שלא יצא מכלל בני נח וכיון שכן לא היה ראוי שיהיו לו בנים שהרי בבני נח אין הקב"ה משנה המזל והשיב לו ה' צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל ואתה כבר יצאת מכלל בני נח. והנה ה' הבטיחו בתחלה בבשורת הארץ ואח"כ הבטיחו בבשורת הזרע ואמר לו ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואח"כ חזר ואמר לו ראיה לשתי הבטחות אלו שיתקיימו, קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה דהיינו שתקנה אותה בחזקה וא"כ כבר נתקיים בשורת הארץ וגם בשורת הזרע, דמאחר שאני אומר לך שתקנה הארץ בחזקה יתברר לך בורור גמור שאין לך דין בני נח כלל שהרי בן נח אינו קונה בחזקה וכיון שהודעתי לך שיצאת מכלל בני נח גם בשורת הארץ יתקיים לך שכבר ידעת שאין מזל לישראל וכדכתיבנא

מעתה אשא עיני ליישב דברי המאמר הקודם. ואיכא למידק דמאי קמ"ל קרא דנמרוד הרשע היו פעולותיו של שקר ואברהם אבינו היה זורע צדקה כי מי לא ידע בכל אלה. ומהר"ש יפה נדחק הרבה בפירוש מאמר זה. ועוד יש לדקדק דאינו מקביל מה שאברהם היה עושה צדקה לנמרוד שהיו פעולותיו של שקר והמקביל של מעשה נמרוד הוא מה שאברהם הכיר אם בוראו והודיעו לכל באי עולם

אמנם על פי הקדמתנו יתבאר היטב שכבר כתבנו לעיל שלא הותרה הצדקה לעניים אלא משום דאנו קרויים בנים. ואמרינן בב"ר ס' לך לך (פרשה מ"ג סי' ח') שאברהם היה מקבל עוברים ושבים ומאכילם ומשקם, ובס' וירא (פרשת מ"ט סי' ז') אמרינן לעשות צדקה ומשפט בתחילה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ושבים משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו ואמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל ואי לא מקבל עליה ובריך הוה אמר ליה הב מה דעלך וכו' מן דהוי חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הוי לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. ויש לדקדק דאי ע"מ שיתגיירו הוה יהיב להו תחלה צדקה זו מנין וכל שלא נעשית מחשבתו מתחלה נמי משפט הוי ולא תפול עליו מלת צדקה בשום זמן אלא בסוף כד הוו מקבלי להתגייר. ותו קשה מאי דעתיה דאברהם להאכילם בסתם ואח"כ לתבוע מהם דמי האכילה דאם בסתם כונתו בתורת מתנה אף לבסוף לא מצי תבע מהם ויראה דרז"ל קבעו דרשתם בפ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם ואמרו ז"ל ר"י ור"ן חד אמר פרדס וחד אמר פונדק על דעתיה דר"ן היה מקבל את העוברים ואת