פרשת דרכים קמד

להקל כמו שכבר נתבאר כל זה באריכות לעיל בדרך האתרים (דרוש א') יע"ש. והנה פרעה היה סבור דקודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח ויש להם דין ישראל ממש ואפילו להקל ומש"ה צוה להרוג את הילדים קודם צאתם לאויר העולם דבזה לא היו מוזהרות המילדות

ובזה נבא לכונת המאמר שפרעה שאל להן מדוע עשיתן הדבר הזה שלא המיתן את הילדים קודם צאתם לאויר העולם מאחר שאינכן מוזהרין על העוברים שכבר יצאתן מכלל בני נח לגמרי. וכי תאמרו שאתן סבורות כסברת החולקים דס"ל דקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח כי אם להחמיר ולא להקל וכיון שבני נח מוזהרים על העוברים גם אתן מוזהרות על העוברים א"כ איפוא למה הייתן מסייעות להחיותם במה שהייתן מספקות להם מים ומזון והלא כפי דבריכן שלא יצאתן מכלל בני נח אין אתם נקראים בנים כי אם עבדים והצדקה לא נתנה אלא לישראל שנקראים בנים אך אם נקראים עבדים איסורא נמי איכא וכמ"ש טורנוסרופוס זו היא שמחייבתם. נמצא שקושיית פרעה היא קושיא עצומה מלא ימנע דאי ס"ל למילדות דיצאו מכלל בני נח' לגמרי למה לא המיתו את הילדים קודם צאתם לאויר העולם מאחר דישראל אינם מוזהרים על העוברים. ואי ס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ ומש"ה לא המיתו את הילדים אפי' קודם צאתם לאויר העולם משום דבני נח מוזהרים על העוברים א"כ למה הייתן מספקות להם מים ומזון שהרי בני נח אינן נקראין בנים אלא עבדים לזה השיבו המילדות כי לא כנשים וגו', כלומר מה שלא המיתו את הילדים קודם צאתם לאויר העולם אין הטעם משום דאית להו דלא יצאו מכלל בני נח אלא היינו משום כי לא כנשים המצריות העבריות וגו' ואם כן ליכא קושיא כלל, דלעולם דס"ל למילדות דיצאו מכלל בני נח לגמרי ומש"ה היו מספקות להם מים ומזון משום דנקראו בנים ואיכא בהו מצוה בעשיית הצדקה, ומה שלא המיתו את הילדים קודם צאתם לעולם הוא מטעמא אחרינא כי לא כנשים וגו'. באופן שבתשובה זו השיבו לשתי השאלות

ובזה יתבארו קצת פסוקים בפ' וירא הם המדברים וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו'. ויש לדקדק בהו טובא, חדא במאי דקאמר המכסה אני מאברהם וקאמר דזה לא יתכן משום דאברהם היו יהיה דאיך תלוי זה בזה. ורז"ל נתעוררו בזה ואמרו שאינו נתינת טעם להמכסה אני מאברהם אלא משום דכתיב זכר צדיק לברכה אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו ואברהם היו יהיה לגוי גדול, והביא רש"י אגדה זו בפירושו. עוד יש לדקדק במה שסיים ונברכו בו כל גויי הארץ דמה ענין זה לכאן דבשלמא ואברהם היו יהיה לגוי גדול היא ברכה לאברהם בעצמו אבל מה שיתברכו בו כל גויי הארץ מאי שיאטיה הכא. ותו במאי דקאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה, דנראה שהוא נתינת טעם למ"ש ואברהם היו יהיה לגוי גדול כלומר למה אני מברכו שיהיה לגוי גדול לפי שיש בו מעלה זו שעושה צדקה ומשפט דלמאי איצטריך לזה דפשיטא שהקב"ה נותן שכר טוב להולכים בדרכיו ולשומרי מצותיו ותו וכי זו בלבד עשה אברהם והלא נתנסה בכמה נסיונות ולא הרהר אחריו ואם כן למה נקט מעלה זו של צדקה טפי מכמה מעלות טובות שהיו באברהם

והנה בטעם התימה שתמה ה' ואמר המכסה אני מאברהם אמרו במדרש אמר הקב"ה . אני נתתי לו את הארץ שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' את כל ארץ כנען וגו' כרכים הללו שלו הם שנאמר גבול הכנעני מצידון בואכה סדומה ועמורה ולא אודיע לו מה שאני עושה בסדום ע"כ. והנה כל זה הוא אי אמרינן דאברהם זכה בארץ ישראל מאותה שעה וכדכתיב כי את כל הארץ וגו' לך אתננה ולזרעך עד עולם, וכיון שזכה בה אברהם הוצרך ה' להגיד לו מה שהיה רוצה לעשות בסדום לפי שאינו מהראוי שיטלנה ממנו בלתי ידיעתו, אך אי אמרינן שלא זכה בה אברהם מעכשיו כי אם לאחר דור רביעי וכדכתיב ודור רביעי ישובו הנה ואם כן לא נתנה לו הארץ במתנה כי אם לאחר זמן וא"כ לא היה צריך ה' להודיע