פרשת דרכים קמג

עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך זה והאכילהו והשקהו כששמע המלך הוא כועס עליו ובזה יתבאר מאי דאמרינן בש"ר (פרשה ט"ו סי' ג"ן) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, הצדקה היא לישראל שנאמר ולך תהיה צדקה ע"כ, ומהר"ש יפה נדחק בפירוש מאמר זה, ולפי דרכנו הדברים כפשוטן שהצדקה היא לישראל לפי שנקראו בנים, אבל לעו"ג היא לחטאת לפי שהם עבדים ומי שעושה צדקה עמהם המלך כועס עליו

ועל פי זה יובן מאמר רז"ל בש"ר (פרשה א' סי' ח"י) וז"ל ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים. להן לא נאמר אלא אליהן מלמד שתבע אותן להזדווג להן ולא קבלו ממנו, ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן אין אנו יודעים שקיימו את הילדים למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים, יש קלס בתוך קלס לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות להן טובות, יש מהן שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון כו' והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב ותחיין את הילדים ע"כ. וכיוצא בזה איתא בפ"ק דסוטה. ומה שיש לעמוד בזה כבר נתבאר בדרך האתרים (דרוש שני) יע"ש, אמנם אכתי נשאר לי לדקדק דלפי דברי רז"ל צ"ל דגם שאלת פרעה שאמר מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים, היינו שנודע לפרעה מה שהיו מספקות להם מים ומזון ותפס עליהן על כך, וכ"כ בפירוש מהר"ש ז"ל. והנה דבריו הם מוכרחים לדעת המדרש שהקושיא היא מיתורא דקרא דה"נ בשאלת פרעה איכא יתורא דכתיב מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את את הילדים, ובפרט לסברת רש"י בגמרא שכתב שדרשת הגמרא היא מדלא כתיב ולא המיתו דודאי שקושיא זו שייכא נמי גבי שאלת פרעה דהוה ליה למימר ולא המיתן את הילדים ואמר ותחיין משמע שנודע לו מה שהיו מספקות להם מים ומזון. ולפי זה יש לתמוה בזה דאם כן מה תשובה השיבו המילדות באמרם כי לא כנשים המצריות כו', דהא תינח לשאלת מפני מה לא המיתו את הילדים צדקה תשובתן אך לשאלת מפני מה היו מספקות להם מים ומזון מה תשובה השיבו לו באמרם כי לא כנשים וגו', ותמהני ממהר"ש יפה איך לא נרגש מזה

ונראה דיבא לכלל ישוב עם מאי דאמרינן בפ"ק דמס' סוטה וז"ל בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, מאי אבנים אמר ר' חנין סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים ע"כ, ופירש"י סימן גדול שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה, זה לכם הסימן של לידה תטלוהו ותהרגוהו ע"כ. ומהר"ש יפה בש"ר (פ"א סי' י"ז) הביא דברי רש"י הללו וכתב וז"ל ולבי מהסס בפירושו, כי המילדת עומדת על האשה עד לדתה ומה פחד שתטלנו האם ותחביאנו. ולי היה נראה שכך פירושו שמצות פרעה' להמיתם קודם צאתם לחוץ להסתיר הדבר כל שאפשר שתחשוב האם שמת בבטנה, ולכן אמרו אם בן הוא והמיתן אותו אמר ר' חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה כי קודם יציאתו לחוץ שעדיין לא נראה זכרותם היה מצוה להרגם וזה כשהולד עומד לצאת חוץ כשנפתח הקבר שהמילדת מסייעת בהוצאתו תכניס ידה ותחנקהו, ע"כ

והנה מ"ש הרב שמצות פרעה היתה להמיתם קודם צאתם לאויר העולם הם דברים ראוים אליו. אך בטעמא דמלתא נראה לי דהיינו משום דישראל אינם מוזהרים על העוברים ואינם חייבים אלא אחר שיצא לאויר העולם וידעינן שכלו לו חדשיו. והנה פחד פרעה אולי לא ישמעו אליו בשפיכת דמים ולפיכך נתן להם עצה להמיתם קודם צאתם לאויר העולם כדי שלא יחשב לש"ד בזה יקיימו דבריו ונתן להם סימן על זה, ואף שבני נח מוזהרין על העוברים וכדאמרינן בפ' ד' מיתות משום ר"י אמרו אף על העוברים דכתיב שופך דם האדם באדם וגו' איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו וכן פסק הר"ם (פ"ט מהלכות מלכים). מ"מ הדבר ידוע שנחלקו אבות העולם אם ישראל קודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח לגמרי, דהרמב"ן ס"ל דמימי אברהם יצאו מכלל בני נח וכמ"ש בגמרא גבי עשו ודלמא ישראל מומר שאני וכן הוא דעת מהר"ש יפה. אך רבני צרפת והרא"ם ס"ל דעד מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח ומה שהיו מקיימים כל התורה היינו דווקא להחמיר ולא