פרשת דרכים קמב

אש בעצמותי. ופירש"י בסדום כתיב וה' המטיר הוא בעצמו והכא כתיב שלח על ידי שליח

ובזה נבא לכונת המאמר שכל הנבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל בא ישעיה ורפאן, שישראל היו גסי הרוח ובא ירמיה והתנבא עליהם נבואות קשות שה' ישפילם בתכלית השפלות שכך היא המדה שכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו והתנבא על ישראל ואמר ממרום שלח אש לומר שיפרע מהם ע"י שליח כדי להשפילם ולביישם יותר לפי שאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן. ולזה בא ישעיה ורפאן ואמר שהחוזרים בתשובה הקב"ה מגביה אותם בתכלית הרוממות שכך היא המדה שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו והתנבא עליהם ואמר כי כה אמר רם ונשא וגו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. שהכונה היא אני את דכא שהקב"ה מרכין שכינתו עליו והוא תכלית הרוממות והוי מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, שבתחלה לא רצה ה' ליפרע מהם בעצמו אלא נפרע מהם ע"י שליח כדי להשפילם ולביישם ביותר וכדי בזיון, ואחרי כן שהשפילו עצמם כתיב בהם מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח לומר שאף ששכינתו היא בשמי מרומים מ"מ אני את דכא שמרכין שכינתו עליו וזהו שסיים הכתוב להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים שכן היא המדה שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, כי גבוה מעל גבוה שומר ישראל, ה' עוז לעמו יתן

דרך צדקה דרוש שבעה עשר

בראשית רבה ס' לך לך (פמ"ד סי' ג') וז"ל ר' אבין בשם ר' חנינא פתח, רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת. רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו של שקר, וזורע צדקה שכר אמת זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ע"כ

גודל המצוה הזאת מעשה הצדקה גלויה ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו בנים אתם לה' אלהיכם ואמרינן בספרי בנים אתם לה' אתם קרויים בנים והכי תנן במשנת חסידים חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה וכדאמרי' בפ"ק דב"ב שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ט אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמר ליה כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם א"ל אדרבה זו מחייבתם לגיהנם אמשול לך משל למהד"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרויים עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים. א"ל ר"ע אמשול לך משל למה"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו וכו' ואנו קרויין בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם. נמצינו למדין שמצות הצדקה היא לישראל לפי שנקראו בנים למקום

ובזה יובן מאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, רצון מלך לעבד משכיל וגו'. ורז"ל בפרק השותפין אמרו צדקה תרומם גוי אלו ישראל שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעו"ג עושים חטאת הוא להם שאין עושין אלא להתגדל שנאמר די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. והנה כפי פירושם מאי דכתיב וחסד לאומים חטאת מיירי כנגד הנותנים דהיינו שהצדקה שעושים העו"ג עם ישראל הוא לחטאת להם לפי שאינם עושים אותה אלא להתגדל אך כפי דרכנו אפשר לומר דהכתוב מיירי כנגד המקבלים ויתיישב מאי דסמיך ליה רצון מלך לעבד משכיל. והכונה צדקה תרומם גוי אלו ישראל כלומר שדוקא בישראל נחשבת הצדקה למצוה לפי שהם קרוים בנים ואף שכעס המלך על בנו מי שבא והאכילהו והשקהו המלך משגר לו דורון אבל וחסד לאומים חטאת כלומר החסד שיעשה עם העכו"ם הוא לחטאת לפי שהם קרוים עבדים ורצון מלך לעבד משכיל דוקא וזה שכעס עליו המלך וגזר