פרשת דרכים קמא

שיראו העולם הנקמה שיעשה ה' בבעלי גאוה ויראו כמה מאוסה היא בעיניו אז יהיו הכל. נמוכי רוח ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים, וכיון שרואים העולם כמה היא חביבה מדת: הענוה בעיני ה' הנה כי כן ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שידעו דהא דכתיב נעשה אדם אינו ח"ו שהוצרך שיסייעוהו אלא כדי ללמד מדת הענוה שיהיה הגדול נמלך בקטן ולא יהיה פתחון פה למינים לומר שתי רשויות יש. וזהו שסיים והאלילים כליל יחלוף כלומר כל עובדי ע"ז שהיו סבורים סברת המינים בכתוב נעשה אדם שיש שתי רשויות יתבערו מן העולם שידעו שכונת הכתוב באומרו נעשה אדם הוא ללמד מדת הענוה שיהא הגדול נמלך בקטן

ואל זה סובב הולך מאמר ישעיה במלכים ב' (סי' ך') באומרו לחזקיה מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל. והשיב לו ישעיה שמע דבר ה' הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. והנה בפרק חלק דף צ"ג) אמרי' והיו סריסים רב אמר סריסים ממש ור"ח אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם. ופירש"י שבימי חנניה מישאל ועזריה נודע לכל שאין ממש בע"ז. ויש לדקדק דבשלמא לרב דאמר סריסים ממש ניחא דבכלל העונש שהענישו ה' לחזקיה על מה שאמר מארץ רחוקה וג"כ על מה שהראה להם כל אוצרותיו אמר לו דמלבד שיקח מבניו יעשה אותם סריסים וכמ"ש רש"י שכן הי' דרכם של מלכים, אך לר' חנינא דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם מה שייכות יש לזה עם מה שהענישו ה' על דבריו ונראה דכונת הענין בהקדים מאי דאמרינן במדרש פ' בלק וז"ל מארץ רחוקה באו מבבל זה אחד מג' שבדקן הקב"ה ולא מצאן שלמים חזקיה היה לו להשיב לישעיה אתה נביאו של מקום ואתה שואל אלי התחיל מתגאה ואומר מארץ רחוקה באו מבבל ולכך נענש ע"כ. והביאו רש"י בפי' למלכים: ובדה"ב (סי' ל"ב) כתיב ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו, וכ"כ כל המפרשים ז"ל דמה שנענש חזקיה הוא מפני שנטה קצת למדת הגאוה. וכבר כתבנו שמי שיש בו גסות הרוח הוא נותן פתחון פה למינים לעבוד ע"ז שאומר שתי רשויות הם מדכתיב נעשה אדם. לזה אמר לו ה' לחזקיה אתה נתגאית ונתת מקום למינים לעבוד ע"ז שאומרים שתי רשויות יש על כן ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל שתעקר ע"ז בימיהם כדי לתקן את אשר העוית שנתת פתחון פה למינים לעבוד ע"ז

וכיוצא בזה ארז"ל במדרש איכה בפ' בכה תבכה וז"ל את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן וכו' ירמיה אמר ממרום שלח אש ישעיה אמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ע"כ. והנה המאמר הזה אומר דרשוני וחיו, דמה שייכות יש לדברי ישעיה עם דברי ירמיה אטו היקשא דמרום מרום דרש, הא ודאי שהוא דבר קשה לשמוע. ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן במדרש לא חרבה ירושלים אלא בשביל גסות הרוח שנאמר שמעו שמוע ואל תגבהו. ובפ"ו דשבת אמרינן אנשי ירושלים אנשי שחץ היו ופירש"י מדברים בלשון גאוה. ובפתיחתא דאיכה רבתי בפ' משא גיא חזיון אמרינן כי עלית כלך לגגות וגו' א"ר לוי אלו גסי הרוח, והביאו רש"י בפי' הכתוב. ואמרינן בפ"ק דעירובין כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. ובפרק חלק תניא משמיה דריב"ק פרעה שחירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו סנחריב שחירף ע"י שליח נפרע ממנו ע"י שליח ופירש"י פרעה שחירף בעצמו ולא ע"י שליח לא היה ביזוי כ"כ ולכך הקב"ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו ואינו מתבייש כ"כ דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן, סנחריב שחירף פ"י שליח דהיינו ביזוי יותר אף הקב"ה נפרע ממנו ע"י שליח ונתבייש יותר ע"כ. נמצינו למדין שכשהקב"ה נפרע ע"י שליח הוא כדי להשפילו ולביישו יותר והנה כ"מ שנזכר שליחות הוא ע"י שליח וכדאמרינן בפ"ק דתענית ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו וכל העולם ע"י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. הרי שלמדו דכל העולם משקה ע"י שליח מאומרו ושולח. ובפרק חלק אמרינן לא אליכם כל עוברי דרך א"ר עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת, דאילו בסדום כתיב וה' המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב ממרום שלח