פרשת דרכים קמ

וקיים הוי עניו ותחיה, קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל, בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו דכתיב כנגע נראה לי, ולא לאורי שאפלותו הצילתו ע"כ, ונראה שדברי ר' אלעזר ותשובת ר' זירא הם עצמם דברי הכהן ובעל הנגע וזהו שאמרו והגיד לכהן לאמר מלמד שהיה הכהן אומר לו דברי כבושים צא ופשפש בעצמך וחזור בך שאין הנגעים באים אלא על גסות הרוח, ובעל הנגע היה מצדיק עליו את הדין ואומר הדין עמך ואף אנן נמי תנינן כנגע נראה לי ולא לאורי מכאן אמרי בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו הרי שאפלותו הצילתו מן הנגעים נמצא שמוידוי של מצורע אנו למדין הדין שבית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. באופן שלמדנו כמה מאוסה היא מדת הגאוה לפני ה'

מעתה נבא ליישב מאמר הפונה קדים, ואיכא למידק דמה התייחסות יש למי שיש בו גסות הרוח דהוי כאילו עובד ע"ז. אמנם ע"פ האמור לעיל יבא על נכון שמי שיש בו גסות הרוח ע"כ דלא ס"ל שיהיה הגדול נמלך בקטן שהרי הוא מתגאה ואומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן וא"כ לפי דעתו מאי דכתיב נעשה אדם הוא פתתון פה למינים לומר שהם שתי רשויות וא"כ הרי הוא כעובד ע"ז

ובזה יובן מאי דאמרינן בפ"ק דסוטה אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה, כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון, והנה מלבד מה שדקדקנו דמה התייחסות יש לגסי הרוח עם עובד ע"ז, עוד יש לדקדק דאמאי דימה אותו לאשרה ולא לשאר ע"ז. ויראה דהדברים ממשמשים ובאים עם הא דאמרינן בפ"ד דע"ז (דף נ"ג) אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עו"ג והשתחוה לה אסרה, מנ"ל דאסרה, אמר ר"א כתחלתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בבטולא בעלמא סגי להו, אלא מדפלחו ישראל לע"ז גלו אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם ופלחו לה שליחותא דידהו עבוד, ה"נ ישראל שזקף לבנה גלי אדעתיה דניחא ליה בע"ז וכי אתא עו"ג ופלח לה שליחותא דידיה קא עביד, והקשו ודלמא בעגל הוא דניחא להו ובמידי אחרינא לא, ותירצו אמר קרא אלה אלהיך ישראל מלמד שאוו לאלוהות הרבה. נמצינו למדין שהטעם שצוה ה' לגדע האשרה הוא משום דישראל אוו לאלהות הרבה וכבר כתבנו דאף דכתיב נעשה אדם אין מכאן פתחון פה למינים לומר שיש שתי רשויות משום דטעמא דכתב קרא נעשה אדם הוא כדי ללמד לבני אדם מדת הענוה שיהיה הגדול נמלך בקטן וא"כ מי שיש בו גסות הרוח וס"ל שאין ראוי לגדול לימלך בקטן א"כ לדידיה יש פתחון פה למינים לומר שיש רשויות הרבה משום דכתיב נעשה אדם. ולזה בא ר"א ואמר כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כלומר שמהטעם עצמו שצוה ה' לגדע האשרה שהוא מפני שישראל אוו לאלוהות הרבה מאותו טעם עצמו ראוי לגדע כל אדם שיש בו גסות הרוח שהרי כפי סברתו יש פתחון פה למינים לומר שיש אלוהות הרבה

ובזה יובנו קצת פסוקים בישעיה (סי' ב') כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל ועל כל ארזי הלבנון הרמים וגו' ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כלול יחלוף. ויש לדקדק במה שאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, שישפיל ה' כל בעלי גאוה וחזר ואמר ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים שכולם יהיו נמוכי רוח, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, דאיך תלי מה שישגב ה' בהשפלת הגאים והיותם נמוכי רוח והלא גדולתו יתברך אינה תלויה בשום דבר. ועוד יש לדקדק באומרו ה' לבדו דמהיכא תיתי שישתתף עמו שום דבר. ועוד במה שסיים והאלילים כליל יחלוף מה קשר יש לו לביטול ע"ז עם הקודם: אך עם מ"ש יובן הענין והוא שאלו הגסי הרוח לית להו שה' מואס מדת הגאוה ובוחר במדת הענוה וע"כ ס"ל שפי' נעשה אדם הוא ח"ו כפשוטו שיש שתי רשויות דלית להו שנמלך הקב"ה במלאכי השרת כדי ללמד מדת הענוה, לזה אמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל שישפיל כל בעלי גאוה וכיון