פרשת דרכים קלט

דמי שאוחז במדת הענוה יש בו סגולה זו שאפילו הקב"ה גוזר גזרה עומד הוא ומבטלה. ואמרינן בפרק י' דבבא מציעא אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר רשב"ן אמר ר' יוחנן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה עומד ומבטלה, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ע"כ. ואין ספק שאין בכל העולם מי שיצדק עליו לומר שהוציא יקר מזולל כמשה רבינו שקבל תורה מסיני ולמדה לכל בני ישראל. והכי אמרינן בספרי כי יראה כי אזלת יד, אין מי שיעמוד בפרץ כמשה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ, ואמרינן נמי איש האלהים אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כשם שהאיש גוזר כו' כך היה משה רבינו גוזר והקב"ה מקיים קומה ה' שובה ה' למה ה' יחרה אפך בעמך ע"כ. ומה שזכה משה לכל זה ודאי דהיינו לפי שהוציא יקר מזולל שלימד תורה לישראל. ובזה נבא לכוונת המאמר דבי ר' שילא אמר שמא יעלה בדעתך דמה שמאס ה' במדת הגאוה הוא לפי שעל ידי הענוה אפילו שה' יגזור גזרה עומד הוא ומבטלה וה' רוצה בקיום העולם ולפי זה אם יהיה כמשה שקבל תורה והוציא יקר מזולל אם כן אין שום נזק נמשך ממדת הגאוה שהרי בשביל שהוציא יקר מזולל אפילו הקב"ה גוזר גזרה עומד הוא ומבטלה לזה אמר דאפילו הכי לא ינקה ור' יוחנן בא להוסיף לומר דאפילו עושה צדקה בסתר דאעיקרא דמלתא ליכא גזרה שעל ידי הצדקה מהפך מדת הדין למדת הרחמים אפילו הכי לא ינקה. הנה למדנו שמי שיש בו גסות הרוח לא ינקה מדינה של גיהנם ואף בעולם הזה גמולו ישוב בראשו כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת והנה ידו מצורעת כשלג, וכמאמר רז"ל שאין הנגעים באים אלא על גסות הרוח

ובזה יובן הא דתנן בפ"ב דנגעים ומייתי לה בפ"ק דחולין (דף י') בית האפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. ובת"כ אמרינן כנגע נראה לי, לי ולא לאורי מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו ע"כ ויש לדקדק דכל דיני נגעי בתים אנו למדין אותם מדברי הכהן כשבא לראות את הנגע ירקרק ואדמדם ופשיון ושיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר ולמה נשתנה דין זה שלמד אותו הכתוב בדברי בעל הנגע. ועוד יש לדקדק דבפ"ב דנגעים תנן כנגע נראה לי בבית אפילו ת"ח ויודע שהוא נגע לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית. והרא"ם ז"ל כתב ולא ידעתי טעם בזה, דמה הפרש יש בין כנגע נראה לי ובין נגע נראה לי, בשלמא אם היה הדבר תלוי בידו לטמא ולטהר הו"א שצ"ל כנגע המורה על הספק ולא נגע המורה על הודאי מפני שאם יאמר אותו בלשון ודאי כבר נטמא כל אשר בבית טרם שפינו את הבית אבל כיון שאין טומאת הנגע וטהרתו תלויה אלא בכהן מאי נ"מ בין שיאמר אותו בלשון ודאי או בלשון ספק. וכתב הרב ז"ל ששמע מרבותיו שאין הכתוב מקפיד כאן בין ודאי וספק מפני טומאת הנגע וטהרתו אלא מפני דרך ארץ בלבד שלא יאמר אדם ודאי אפילו על הדבר הברור לו אלא ספק, וז"ש חכמים ז"ל למד לשונך לומר איני יודע ע"כ, והרב בעל קרבן אהרן כתב דהקפדה נמי איכא, דכיון דה' גזר שהטומאה והטהרה היא תלויה במאמר הכהן אם יאמר נגע נראה לי חשיב מורה הוראה בפניו ואינו מהראוי שיורה הוראה בפניו מאחר שה' תלה הכל במאמר הכהן ע"כ. והשתא לפי דברי הרב ז"ל מי התיר לו לבעל הנגע לומר נראה לי ולא לאורי, לומר שאינו צריך לפתוח חלונות הא חשיב מורה הוראה בפניו. ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בת"כ והגיד לכהן לאמר מה ת"ל לאמר מלמד שאומר לו הכהן דברי כבושין, בני אין הנגעים באים אלא על גסות הרוח שכן מצינו בעוזיה שנאמר ובחזקתו גבה לבו עד להשחית ויזעף עוזיהו וגו' והצרעת זרחה במצחו ע"כ וכתב הרב בעל קרבן אהרן שהתכלית הוא להראות לו סבת ביאת הנגע כדי שיפשפש במעשיו ויראה מה שהיה סבה לנגעו וישוב ממנו. ובתוספת' דנגעים ומייתי לה הר"ש אמרי' והגיד לכהן לאמר, הכהן אומר בני צא ופשפש בעצמך וחזור בך שאין הנגעים באים אלא על גסות הרוח כו' ובפרק חלק (דף צ"ב) אמרינן אמר ר' אלעזר לעולם הוי קבל וקיים אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. ופירש"י הוי קבל