פרשת דרכים קלח

צדקה בסתר שיש בו סגולה שכופה אחד ממלאכי חבלה לא ינקה מדינה של גיהנם, א"כ מה חידש רבי יוחנן על מה שאמרו דבי ר' שילא כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו קבל תורה כמשה לא ינקה שהרי משה משניהם נתיירא וכדכתיב כי יגרתי מפני האף והחמה, אך עם אחד מהם יכול לו וכדאמרינן בנדרים דחמה משה הרגו, וא"כ כיון שלמדנו דמי שיש בו גסות הרוח אפי' קבל תורה כמשה לא ינקה, מניה למדנו דאף שיש בו סגולה שכופה אחד ממלאכי חבלה לא ינקה שהרי משה רבינו כפה את אחד מהם. ומש"ה פירש רש"י דלרבי יוחנן העושה צדקה בסתר כופה אף וחמה והשתא חדושא אשמועינן יותר מר' שילא דאף שיש בו סגולה שכופה את שניהם לא ינקה מדינה של גיהנם. ומ"מ אין זה נוח לי, שהרי ר' יוחנן מאי דאוקי קרא דיד ליד בעושה צדקה הוא משום דקשה ליה דאי כר' שילא דקרא מיירי במשה יד מיד מיבעי ליה דהא קרא במקבל תורה מוקמת ליה ולא בנותן והול"ל יד מיד לא ינקה וכדאיתא בגמרא ומשום הכי אוקמיה לקרא בנותן צדקה דאתי שפיר יד ליד, ואם כן אין מכאן הכרח דר' יוחנן ס"ל דהעושה צדקה בסתר כופה אף וחמה. ואגב אמינא מאי דק"ל מהא דאמרינן בפ"ק דברכות ת"ר המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו אפי' קבל תורה מסיני כמשה רבינו דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינצל מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע ע"כ, והנראה מפירוש רש"י שם הוא דס"ל דיד ליד הוא תואר למשה רבינו וקרא משתעי במשה, ואם כן יש לדקדק אמאי לא קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעי ליה כי היכי דקשיא ליה אדרבי שילא

ונראה דרש"י ז"ל הוקשה לו מה שהקשינו דמה בא ללמדנו ר"י דמי שיש בו גסות הרוח אפילו עושה צדקה בסתר לא ינקה מדינה של גיהנם דמאחר דעונש מי שיש בו גסות הרוח הוא שיורש גיהנם מהיכא תיתי דבשביל שיש בו מצוה אחרת שיפטר מעונש מדת הגאוה דהא כתיב ולא יקח שוחד ואמרינן דאינו נוטל שוחד של מצות. לזה בא רש"י ליישב ואמר דלר"י העושה צדקה כופה אף וחמה. והענין הוא עם מאי דאמרינן במדרש כל המתיהר מביא חמה לעולם שנאמר מענה רך ישיב חמה וכתיב איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב ע"כ, ולזה בא ר"י ואמר דשמא יעלה בדעתך דהטעם שהרחיק ה' מדת הגאוה הוא משום דמביא חמה לעולם והוא אחד ממשלחת מלאכי רעים והקב"ה חפץ בקיום העולם ומשום הכי הרחיק מדת הגאוה, ולפי זה סד"א שאם המצא ימצא באיש שיש בו גסות הרוח שעושה צדקה בסתר שכופה אף וחמה היה עולה על הדעת דיצא הפסדו בשכרו ואין כאן שום נזק ממדת הגאוה. לזה בא ר"י ואמר כל מי שיש בו גסות הרוח אפי' עושה צדקה בסתר דכתיב מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה דהיינו שכופה אף וחמה ואם כן אינו נמשך שום נזק ממדת הגאוה אפילו הכי לא ינקה מדינה של גיהנם. ומש"ה הוצרך רש"י לומר דלר"י העושה צדקה כופה אף וחמה כסברת ר' אלעזר דאי הוה ס"ל כר' יצחק דאף כופה חמה אינו כופה מאי אתא לאשמועינן ר' יוחנן דמי שיש בו גסות הרוח דאפילו עושה צדקה לא ינקה פשיטא דיורש גיהנם דנהי דעושה צדקה וכופה אף מ"מ כיון שיש בו גסות הרוח מביא חמה לעולם. אלא ודאי דלר' יוחנן מי שעושה צדקה כופה אף וחמה . והשתא חדושא אשמועינן דאפילו הכי לא ינקה

או נאמר באופן אחר, וניישב מאמר דבי ר' שילא דאמר אפילו קבל תורה כמשה, ונדקדק עוד במה שתאר למשה שקבל תורה מסיני דאף שודאי דבר גדול הוא מכל מקום צריך לדעת מה התייחסות יש לקבלת התורה שהיה עולה על הדעת שתכפר על מדת הגאוה וינקה מדינה של גיהנם. ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפרק ג' דמועד קטן ואלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני מאי קאמר א"ר אבהו הכי קאמר ואלה שמות גבורותיו של דוד, יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים ולא על גבי כסתות אלא על גבי קרקע כו', תחכמוני א"ל הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה ע"כ, ועיין מה שכתבתי לעיל בדרוש הקודם. למדנו מכאן