פרשת דרכים קלה

במאמר זה טובא חדא דאם מי שיש בו מדת הגאוה בדין הוא שיענש וסופו יורש גיהנם מהיכא תיתי דבשביל היותו כאברהם או כמשה או שעושה צדקה בסתר שינצל מהעונש הראוי לו. ואם הכונה דאפילו שיש בו תורה ומעשים טובים לא יועילו לו א"כ למה תלו הדבר בהיותו כאברהם או כמשה או שיעשה צדקה בסתר, לא הול"ל אלא אפי' שיש בו תורה ומעשים טובים לא יועילו לו להצילו מדינה של גיהנם ועוד יש לדקדק במה שתאר לאברהם במה שהקנה להקב"ה שמים וארץ דמאי שיאטיה דשבח זה לכאן ולא הול"ל אלא אפי' עמד בעשרה נסיונות כאברהם או ושמר את כל התורה כאברהם, אבל מה שהקנה שמים וארץ אין לו שייכות עם הרחקת מדת הגאוה, ובשלמא דבי רבי שילא שתארו את משה רבינו במה שקבל התורה דכתיב מימינו אש דת ניחא שתארו את משה בדבר גדול שלא נשמע כמוהו דהיינו שקבל התורה מידו של הקב"ה, אך מה שהקנהו אברהם להקב"ה שמים וארץ מאי שיאטיה הכא

ונראה דיבא המאמר לכלל יישוב עם הא דאמרינן בב"ר (פי"ב סי' ח') וז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אר"י בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם נברא העולם ר' עזריה אמר על הדא דריב"ק אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ואת הארץ כל האונקוס* הזה בשביל מה בשביל אתה הוא ה' אלהים אשר בחרת באברם וגו' ע"כ נמצינו למדין דבין לדעת ריב"ק בין לדעת ר' עזריה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכותו של אברהם

עוד נקדים מ"ש הטור (ח"מ סי' א') בשם ה"ר יונה ז"ל, דהא דתנן רשב"ג אומר על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שאין פירושו שבשביל ג' דברים אלו נברא העולם שהרי בתחלת הפרק תנן על ג' דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן אלא מתחלה אמר שבשביל ג' דברים נברא העולם והם התורה והעבודה וגמילות חסדים ואח"כ אמר העולם קיים פי' אחר שנברא העולם מתקיים ע"י אלו שהם על הדין ועל האמת ועל השלום ע"כ והקשה מרן הב"י וז"ל וא"ת והלא בג' שנברא העולם יספיק לקיומו שמי שהוא סיבה להוית הדבר כ"ש שיקיימנו, ותירץ יע"ש. למדנו מדברי מרן ז"ל דמי שהוא סיבה שבשבילו נברא העולם כ"ש שבשבילו יתקיים העולם א"כ אפוא כיון שלמדנו מדברי ריב"ק ור' עזריה שבשביל אברהם נברא העולם כ"ש שמתקיים בשבילו עוד נקדים מארז"ל בפ' כסוי הדם וז"ל, א"ר אבהו אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם נמצא שהענוה היא סיבה לקיום העולם ולזה בא לומר אל יעלה בדעתך שכל מה שהרחיק ה' מדת הגאוה וחיבב מדת הענוה היינו משום שמדת הענוה היא סיבה לקיום העולם ומבלעדה מוט התמוטטה ארץ ועמודי שמים ירופפו והקב"ה חפץ בקיום העולם לא תהו בראה לשבת יצרה ומש"ה הרחיק מדת הגאוה, וא"כ אם ימצא באיזה אדם סגולה אשר בשבילה העולם מתקיים אפשר דלאיש אשר אלה לו הותרה לו מדת הגאוה מאחר שאין דבר רע נמשך ממנו, לזה אמר כל מי שיש בו גסות הרוח אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם וכיון שהוא סיבה לבריאת שמים וארץ מכ"ש שמתקיים העולם בשבילו אפ"ה לא ינקה מדינה של גיהנם לפי שמדת הגאוה פחותה ונמאסת מצד עצמה לא ינקה כל הנוגע בה אם רעה בעיני אדוניה וסופו יורש גיהנם ומאמר דבי ר' שילא שאמר אפי' קבל תורה כמשה וכו' הוא ג"כ על פי כונה זו והענין הוא בהקדים הא דאמרי' בב"ר (פ"א סי' ו') וז"ל בראשית ברא אלהים א"ר ברכיה העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל משה, דכתיב בראשית ברא אלהים וכתיב התם וירא ראשית לו ע"כ. הרי שמשה רבינו היה סיבה לבריאת העולם וכ"ש שהוא מתקיים על ידו וכמו שלמדנו מדברי מרן ז"ל ולזה בא ר' שילא ואמר שמי שיש בו גסות הרוח אפי' קבל תורה כמשה שהרי נברא העולם בשבילו וכ"ש שמתקיים על ידו עכ"ז לא ינקה מדינה של גיהנם גם ר' יוחנן שאמר אפי' עושה צדקה בסתר וכו' הוא ג"כ על פי דרך זה והוא בהקדים **(*) האונקוס רבוי ומשא כבד, ור"ל רבבות העולמות:)**