פרשת דרכים קלד

אכשל בהם. ועוד כתב ואתהלכה ברחבה בהלכה הרווחת ופושטת בישראל ע"כ. ובזה נבוא לכונת הכתוב, שדוד התפלל ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד שכל הוראותיו וכל דיניו יהיו כדין שלא יכשל בהם. ועוד התפלל ואתהלכה ברחבה בהלכה הרווחת ופושטת בישראל. וכיון שהוראותיו הם רווחות ופשוטות בישראל הוא סימן שהן כדין, וכדאמרי' בעלמא אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. ואמרינן בפ"ו דפסחים שאמר להם הלל הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אין נביאים הם בני נביאים הם, ונמצא שעשו כדין שאמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון. הרי שמה שישראל עושים הוא הוראה על אמיתת הענין ואמר אע"פ שאני מתפלל לפניך שכל הוראותי יהיו כדין כהלכה הרווחת ופושטת בישראל לא בשביל זה אמנע את עצמי מלילך אצל מפיבושת אף שהוא: מבייש אותי ואני שותק אלא ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואע"פ שלא הייתי צריך לזה מאחר שכל הוראותי הם כדין אעפ"כ אני אוהב מדת הענוה בעסק התורה. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר

דרך כרמים דרוש ששה עשר

סוטה א"ר יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע"ז כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך

אחר שביארנו לעיל דרך ארוכה בשבח מעלת הענוה בוא נבוא להודיעך כמה מאוסה היא מדת הגאוה. בוא וראה דברי חכמים כדרבונות, הם אמרו בפ"ק דסוטה א"ר חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. ובזה יובן מרז"ל. במדרש וז"ל עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו', עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור, ובא אליה מלך גדול זה ממ"ה הקב"ה שמשרה שכינתו בבתי כנסיות וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים וכו' יע"ש: ויש לדקדק דבשלמא מה שאמר עיר קטנה זה בית הכנסת ניחא דקראה קטנה לבית הכנסת משום דלגבי בית המקדש נקרא בית הכנסת קטנה, וכמ"ש רז"ל ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אך מה שאמר ואנשים בה מעט זה צבור לאיזה תכלית ייחס הכתוב לצבור בתואר זה דמעט. ונראה ליישב עם מאי דאמרינן בפרק ו' דחולין א"ר יוחנן משום ר"א ב"ר שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת, לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, א"ל הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע. לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ולאהרן ואמרו ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד ואמר ואנכי תולעת ולא איש, היינו דכתיב כי אתם המעט. ופירש"י שאתם ממעטים עצמכם בענוה לפיכך חשק בכם. וזהו כונת המאמר עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור, דהיינו שהם ממעטים עצמם אז ובא אליה מלך גדול זה ממ"ה הקב"ה שמשרה שכינתו, דאם הצבור אינם מעט כלומר שאינם ממעטים את עצמם לא בא אליה מלך גדול, משום דכביכול אין אני והוא יכולין לדור בעולם כדכתיב גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. עוד הפליגו רז"ל באופן אחר בגנאי מדת הגאוה, ואמרי' תו בפ"ק דסוטה (דף ה) מאי דכתיב תועבת: ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה אמר רב כל מי שיש בו גסות הרוח אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם דבי רבי שילא אמרי אפי' קבל תורה כמשה דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם ר' יוחנן אמר אפי' עשה צדקה בסתר דכתיב מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה לא ינקה מדינה של גיהנם ע"כ. ויש לדקדקו