פרשת דרכים קלג

קראו דוד בשם התאר. ונהירנא שדנתי לפניהם שרש"י פי' עלה דההיא דאמרי' זה הקורא לרבו בשמו שאומר פלוני ואינו אומר מורי ר' פלוני ע"כ. ומרן ז"ל בכסף משנה (פ"ה מהלכות ת"ת) הביא דברי רש"י הללו וכתב ומקרא מסייעו דקאמר יהושע אדוני משה ע"כ. אלמא דליכא איסורא אלא במזכיר שמו דוקא בלתי שום כנוי אבל באומר אדוני או מורי שרי להזכיר שמו וא"כ הכא שדוד היה אומר מפיבושת רבי ליכא איסורא. ואפשר ליישב דבריהם דדוקא כשמזכיר התאר מקודם כגון אדוני משה או מורי פלוני שרי, אבל לומר פ' מורי שמזכיר שם העצם קודם התאר אסור ולומר ג"כ משה אדוני היה אסור והכא גבי דוד שהיה אומר מפיבושת רבי שמזכיר שם העצם קודם הכינוי אסור ומש"ה אמרו לא מפיבושת שמו אלא איש בושת כו', ותבלין מצאתי לחילוק זה

ולי יראה ליישב באופן אחר, ונדקדק עוד במה שאמר דוד ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת וכו', דמאי האי דקאמר ולא עוד אלא וכו' דאם דוד בא לשבח את עצמו במעשיו הטובים ואמר שהיו ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר שלא כדרך המלכים יאמר ועוד יש לי מדה אחרת שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת ומאי האי דקאמר ולא עוד אלא וכו', כאילו הם דברים סותרים זה לזה. ונראה דזהו מה שהוקשה לסתמא דתלמודא ולזה תירצו תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו כו', והכוונה דהדבר ידוע דעירא היאירי היה רבו מובהק דדוד ומפיבושת לא היה רבו מובהק וכדאמרינן בששי דעירובין רב המנונא רמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך וכתיב בשרתי צדק בקהל רב, כאן בזמן דעירא היאירי קיים כאן בזמן דעירא היאירי לא היה קיים. ואמרינן באחרון דברכות אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור ע"כ. נמצינו למדין שמי שירצה להיות בקי להבחין בדמים בין דם טמא לדם טהור הולך אצל רב שיכעוס עליו וישתוק ואז זוכה לזה כדכתיב ומין אף יוציא דם ופירש"י ז"ל על מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה שהיה אומר לו טעית ע"כ. ובזה נבוא לכונת המאמר שאם דוד לא היה בקי בדמים היה מוכרח לילך אצל מפיבושת כדי שיבייש פני דוד ויאמר לו טעית וישתוק דוד ואז היה זוכה דוד להבחין בין דם טמא לדם טהור. וזהו שאמר רבש"ע ראה חסידותי שאני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ושליא כלומר שאני בקי בהלכות דמים ולא הייתי צריך לילך אצל מפיבושת שיכעוס עלי ואשתוק ולא עוד אלא אף שאני בקי בדמים כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי, והוקשה לסתמא דתלמודא מה קשר יש מה שהיו ידיו מלוכלכות בדם דשפיר ושליא עם מה שהיה נמלך עם מפיבושת רבו לזה השיבו תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת ולמה נקרא מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה והיה אומר לו טעית וא"כ שפיר קאמר דוד ולא עוד אלא שכל שאני עושה אם נמלך במפיבושת רבי וכו', כלומר דכיון שאני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא לא הייתי צריך לילך אצל מפיבושת שיכעוס עלי ויאמר טעית ואעפ"כ הייתי נמלך עם מפיבושת לקיים ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש

והנה מה שאמר דוד ולא עוד אלא כו' הן הן הדברים שאמר ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד והו' ואתהלכה ברחבה ובו' ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ומאי דאמרי' דכל שהיה דוד עושה היה נמלך במפיבושת ילפינן לה מהאי קרא דואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וכדאיתא בגמרא. והנה כי היכי דמועיל לתלמיד מה שכועס עליו רבו ושותק להבחין בין דם טמא לדם טהור הכי נמי מועיל לשאר דינים, וכדאמרי' בגמ' ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם שהם כמעין נובע. ורש"י פירש ואל תצל מפי דבר אמת אל תבדיל מפי דבר אמת ול"א מצאתי דבר אמת עד מאד בכל הוראותי ובכל דיני שלא