פרשת דרכים קלב

היה מעיין היטב ומכוין את ההלכה לתלמיד ובסיבת מה שהיה מלמד על גבי קרקע אינו יכול לעיין בשמועות קשות היטב פשיטא שאין לו מעלה זו שיהיו עומדות רגליו במלחמה. ומהרימ"ט בדרשותיו פרשת שופטים דרוש שני דקדק דלמה תלה השבח הזה בשערי ירושלים והלא בכל מקום שעוסקים בתורה יש מדה זו, וכתב שבא לרמוז על ב"ד הגדול שבירושלים כי אז ודאי אנו בטוחים שיעמדו רגלינו במלחמה בהיות לנו מקום קבוע לתורה ולתעודה ע"כ ואפשר דהכונה היא לפי שמשם תורה יוצאה לישראל ואין בהם נפתל ועקש וכמבואר. וזהו כונת הכתוב עדות מכתם לדוד ללמד, כלומר מה עדות יש במה שהיה מך ללמד כלומר בשעה שהיה מלמד היה עניו ולומד ע"ג קרקע, דמאן אמר לן דצדק דוד בזה דדלמא לא צדק ולא היה מעיין בהם היטב, לזה אמר העדות לזה איך צדק דוד הוא בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף, הנה מנצחון זה תדע ותשכיל איך הלכותיו של דוד היו ברורות כשמש ומש"ה היו רגליו עומדות במלחמה

ובזה יתבאר המאמר שהתחלנו, דאחר שספר הכתוב גבורותיו של דוד שהיה יושב בשבת ודרשו על זה שהיה יושב בישיבה על גבי קרקע ודרשו עדינו ג"כ על מה שהיה מעדן עצמו כתולעת ופירש"י כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ, ע"כ סיימו ואמרו העצני בשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ, על שמנה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל שמנה מאות חלל בפעם אחת ע"כ. ואני תמיה בזה אטו אצל החסידים ואנשי מעשה הוא שלמות היותם גבורים, ומגדולי המפרשים אמרו דמאי דאמרי' אין הנבואה שורה אלא על חכם וגבור דהיינו גבור הכובש את יצרו אבל סתם גבורה אינה נחשבת אצל השלמים. ועוד מה יחוס יש במה שהתחיל לשבח לדוד בפעולות שכליות דהיינו יושב בשבת וחזר בשבח גופניי דהיינו שהיה גבור. ועם מה שכתבנו יתבאר דהכל הוא דבר אחד, שכבר נתבאר דעירא היאירי היה שונה ע"ג כרים וכסתות כדי לעיין היטב ודוד היה עניו והיה שונה ע"ג קרקע ולזה אמר דמאן אמר לן דצדק דוד בזה דדלמא מתוך שהיה שונה ע"ג קרקע לא היה מעיין בהלכות הקשות היטב. לזה בא הכתוב לומר אני מראה אותך הלכותיו של דוד איך היו מכוונות להלכה והוא אומרו העצני שכשהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ וזורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והנה מגבורה זו תדע ותשכיל איך הלכותיו של דוד היו בתכלית העיון אין בהם נפתל ועקש דמי גרם לרגלינו שיהיו עומדות במלחמה שערים המצויינים בהלכה. נתבאר מכל זה שהיות האדם משפיל עצמו בעסק התורה היא מעלה גדולה שאין למעלה הימנה ונשתבח בה דוד

וכיוצא בזה ג"כ מצינו לדוד בפ"ק דברכות לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי א"ר יהושע בריה דרב אידי מאי קרא ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש בני דוד בהלכה ע"כ. ויש לדקדק במה שאמרו תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בשת שמו כו' דמאי איריא דדרשה זו הכא, דבשלמא אם היו מביאים שום פסוק דמפיבושת היה שייך לומר תנא לא מפיבושת שמו כו', אבל הכא לא הוזכר מפיבושת אלא אגב גררא דדוד היה נמלך בכל מה שעושה עם רבו ואומר מפיבושת רבי כו' ואין דרך התלמוד בכיוצא בזה לדרוש שמות

ומפי רבותי שמעתי עם ההיא דאמרינן בפרק חלק דאסור לאדם לקרוא לרבו בשמו ומפני זה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, ולפי זה הוקשה לסתמא דתלמודא דהיכי קרא דוד לרבו בשמו שהיה אומר מפיבושת רבי יפה דנתי כו', לזה תירצו דמפיבושת אינו שם העצם כי אם שם התאר הכי