פרשת דרכים קלא

לומדין מעומד מנא לן דקריאת התורה היא מעומד מקרא דואתה פה עמוד עמדי דפירושו דאף הקב"ה בעמידה אימא דשאני התם משום דבתחלה היו הרב והתלמיד לומדין מעומד, אלא ודאי ע"כ לומר דאף בתחלה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ולא הקפיד הכתוב אלא שלא יהיה הרב על גבי כרים והתלמידים ע"ג קרקע לפי שזה הוא מעלה לרב והכתוב הקפיד דבשעה שהם לומדים לא יהיה שום מעלה לרב על התלמיד וכמ"ש בעל ל"מ

ובזה נבא לכוונת דברי הר"ן במ"ש דבשמועות קשות אם היו יושבים בקרקע עם תלמידיהם לא היו יכולין לעיין בהם היטב, שאין הכוונה דישיבת הקרקע מונעת העיון העמוק אלא דבראות הרב את עצמו שוה במעלה לתלמיד במדרגה אחת לפעמים חליש לביה, ומש"ה בשמועות קשות דבעו דעתא צלותא ושיהיו שמחי לב הותר להם לישב על גבי כרים שיראו שיש להם מעלה על התלמידים, אבל דוד המלך שהיתה בו מדת הענוה והשפלות בטבע שלא היה מרגיש אם היה לו מעלה על התלמיד או לא, אף בשמועות קשות היה לומד עם תלמידיו על גבי קרקע ולא הוה חליש לביה, ומש"ה לא היה עירא היאירי שונה עם תלמידיו על גבי כרים דאי היו הרב והתלמיד שניהם על גבי כרים אכתי חליש לביה דאין לו שום מעלה לרב על התלמיד והתלמידים אף בהיותם לומדים על גבי קרקע היו יכולים לעיין לפי דלא חליש לביה דתלמיד בראותו את הרב שיש לו מעלה עליו. הכלל העולה דמה שהיו חלוקים עירא היאירי עם דוד היה בשמועות קשות דעירא היה מלמד אותם על גבי כרים שאם היה יושב ע"ג קרקע עם תלמידיו לא היה יכול לעיין היטב ודוד אף בשמועות קשות היה מלמד אותם ע"ג קרקעו

ועל פי זה נבא לכונת המאמר דאמר דוד שמרני שלא אכשל בדבר הלכה ואמרי' בפ"ק דסוטה לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שמך ותם ופירש"י מך עניו, וכן כתב רש"י בפי' מכתם לדוד רבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אף במלכותו. והנה מה שהיה מנהיג עצמו כמך אף במלכותו לא מצינו, דמאי דכתיב ודוד הוא הקטן דהיינו שהיה מקטין עצמו היינו קודם מלכותו. ונראה דהיינו מה שהיה שונה לתלמידיו על גבי קרקע אחר מיתת עירא היאירי, והיינו במלכותו, דעירא בזמן מלכות דוד מת וכמבואר, נמצא דאף במלכותו היה עניו שהיה שונה עם תלמידיו על גבי קרקע, וכבר נתבאר דמה שהיה שונה עירא היאירי על גבי כרים היה כדי לעיין בשמועות קשות היטב, ועדיין היה אפשר שדוד שלא היה שונה ע"ג כרים לא היה מעיין בהם היטב לזה אמר מכתם לדוד אני מנהיג עצמי כמך ואני שונה לתלמידי ע"ג קרקע שמרני שלא אכשל בדבר הלכה כי חסיתי בך ולא רציתי ללמד ע"ג כרים לפי שבטחתי שאין שום נזק נמשך ממדת הענוה

וזהו כונת הכתוב למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף ע"כ. והנה דברים הללו דעדות מכתם לדוד ללמד אין להם מובן דמה הוא העדות. ועוד מאי קאמר ללמד דמה בא ללמד. עוד יש לדקדק במה שאמר בהצותו את ארם נהרים וגו' מה התייחסות לזה עם הקודם. ובמה שאמרנו יתבאר, דכבר נתבאר דמה שהיה עירא היאירי מלמד על גבי כרים הוא כדי לעיין בשמועות קשות היטב ודוד היה משפיל עצמו ואף בשמועות קשות היה מלמד ע"ג קרקע, והנה אף שלמדנו שדוד היה עניו במאד מאד מ"מ אפשר שדוד לא צדק בזה ועירא היאירי שהיה שונה על גבי כרים כדי לעיין בשמועות קשות היה יודע לכוין את ההלכה לתלמיד ואדוננו דוד לא ידע, והמבחן לזה שדוד אף שהיה יושב עם תלמידיו על גבי קרקע היה מעיין בהם היטב הוא מאי דאמרינן בפ"ב דמכות א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, שערים המצויינים בהלכה שהיו עוסקים בתורה ע"כ. ואין ספק שסגולה הלזו שיש לעוסקים בתורה שנוצחים במלחמה הוא דוקא. היכא דסלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא , הא לאו הכי פשיטא שאין להם מעלה הלזו ומם גם אם הוא סיבה שאינו מעיין היטב כגון הך דדוד דאם היה יושב ע"ג כרים כרבו