פרשת דרכים קכח

משתף משפט עם צדקה דהיינו מדת הדין עם מדת הרחמים, ומעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא

דרך ענוים דרוש חמשה עשר

מ"ק (דף ט"ז) ואלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני, מאי קאמר, א"ר אבהו ה"ק ואלה שמות גבורותיו של דוד, יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע, דכל כמה דהוה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים ובסתות כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי כרים וכסתות כי נח נפשיה חוח מתני דוד לרבנן וחוח יתיב על נבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר על גבי כרים וכסתות לא קכיל עליה, תחכמוני אמר רב א"ל הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה, ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות, הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת וכשהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ

משרשי מדת הענוה עוד זאת יתירה להשתבח בתהלתה מי שמשפיל עצמו בעסק התורה שאין לך מדה טובה הימנה ובה נשתבח המלך דוד כמו שנתבאר במאמר הפונה קדים דהוה מתני להו לרבנן על גבי קרקע. ועל פי זה יובן מאי דאמרינן במדרש וז"ל מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה ע"כ. ויש לדקדק דמה נתינת טעם הוא כי חסיתי בך למה שהתפלל שלא יכשל בדבר הלכה. ועוד קשה האי תאר דמכתם לדוד מאי שייטיה עם שמרני אל שפירושו שלא אכשל בדבר הלכה. ונראה ליישב הענין בהא דאמרי' פ"ג דמגילה (דף כ"א) אמר ר' אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. ופירש"י שלא ישב על גבי מטה אלא או שניהם על גבי המטה או שניהם על גבי קרקע ע"כ וכן כתב הרמב"ם (בפ"ד מהלכות ת"ת) והטעם הוא דעמדי משמע דתלמיד יהיה שוה לרב בעוד שלומדין וכמ"ש הר"ן. וכתב עוד וז"ל ומקשו הכא דבפ"ק דסנהדרין אמרינן ביבנה היו ד' זקנים ושמעון התימני היה דן לפניהם בקרקע, ואף בימי דוד אמרינן במ"ק עירא היאירי הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות ודוד לא קבל עליה אלא אארעא ע"כ. והנה מ"ש ודוד לא קבל עליה הוא בכלל הקושיא דמוכח התם דמאי דדוד לא קבל עליה משום חסידות יתירה דהוה ביה וכדאמרינן הואיל והשפלת עצמך כו' ותירץ וי"ל דכי היכי דמתרצינן בגמ' רכות מעומד קשות מיושב ה"נ בשמועות קשות היו יושבים אספסלי שאם היו יושבים בקרקע עם תלמידיהם לא היו יכולים לעיין בהם היטב ע"כ. והנה חילוק זה דרכות וקשות הוא במסכת מגילה (שם) שהקשו כתוב אחד אומר ואשב בהר וכתוב אחד אומר ואנכי עמדתי בהר ומשני רבא רכות מעומד קשות מיושב. ולפי דברי הר"ן הללו ברכות אף עירא היאירי הוה מתני לרבנן על גבי קרקע ומה שהיו חלוקין עירא היאירי עם דוד היינו בקשות, דעירא היאירו הוה מתני על גבי כרים משום שהיה מפחד דאי הוה מתני על גבי קרקע לא היה יכול לעיין היטב ודוד אף בקשות הוה מתני על גבי קרקע ולא היה מתפחד, דילמא לא יוכל לעיין בהם היטב

ויש לדקדק בדברי הר"ן הללו דאם כן מאי האי דקאמר ליה הקב"ה לדוד הואיל והשפלת עצמך וכו' דהא דוד לאו משום ענוה הוא דקא עביד הכי אלא מדינא משום דנכון לבו דאף בקרקע יוכל לעיין היטב, ואדרבה יותר היה ראוי לייחס מדת הענוה לעירא היאירי שלא היה בוטח בעצמו שיוכל לעיין היטב בהיותו לומד ע"ג קרקע ודוד נכון לבו בטוח דאפילו בהיותו לומד ע"ג קרקע יוכל לעיין היטב. תו קשיא לי בדברי הר"ן דאם טעמם של אותם ד' זקנים דיבנה ועירא היאירי שהיו לומדים ע"ג כרים הוא בקשות' שחששו שאם היו לומדים ע"ג קרקע לא יוכלו לעיין היטב א"כ יהיו הם ותלמידיהם ע"ג