פרשת דרכים קכו

יש לדקדק במה שסיים הפסוק כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ופי' רד"ק כי מציון זה דברי הנביא לא דברי העמים כלומר למה יאמרו העמים לכו ונעלה ויורנו מדרכיו כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים ע"כ. ולמאי איצטרך הנביא ללמד זה פשיטא שהעליה להר ה' הוא כדי ללמוד מעשה המצות ולקיים אותן וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה היו עולים

אך עם מה שכתבנו ידוקדק הכל, שאנו למדים מדת הענוה ממה שהניח הקב"ה ההרים הגבוהים והשרה שכינתו על הר סיני ורוב המעשים הטובים אנו למדים אותם מדרכיו יתברך, וכדאמרינן סוף פ"ק דסוטה אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא הלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה בקר חולים אף אתה בקר חולים, הקב"ה קבר מתים אף אתה קבור מתים, הקב"ה נחם אבלים אף אתה נחם אבלים, ע"כ. ובמדרש אמרינן מה אני חנון אף אתה היה חנון, מה אני רחום אף אתה היה רחום, מה אני עושה חסד ומשפט אף אתה עשה חסד ומשפט. ובפרק ר' אליעזר דמילה אמרינן אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום ע"כ. ובירושלמי פ"ק דראש השנה אמרינן בשר ודם גוזר גזרה על אחרים רוצה הוא מקיימה רוצה אינו מקיימה אבל הקב"ה אינו כן, מה טעם ושמרו את משמרתי אני הוא ששמרתי מצותיה של תורה תחלה, ועיין שם שהביאו כמה דמיונות לזה יע"ש. ובבראשית רבה סדר בראשית (פרשה ח' סי' ט"ו) אמרינן אמר ר' שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים ע"כ. כללן של דברים שרוב כל המעשים הטובים אנו למדין אותם מדרכיו יתעלה. ואמרינן במדרש הביאו מהר"ש יפה ביפה תאר סדר ויחי (פ' צ"ט סי' א') ד"ה ועי"ל וז"ל. נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים עתיד הקב"ה להביא הר תבור וכרמל וסיני ובונה עליהם בית המקדש שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ההרים שהיו כבר ע"כ. ואמרינן בפ"ק דסוטה (דף ה') עלה דמה שהזכיר עונש בעלי גסות הרוח א"ר חייא בר אשי ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמונה בשמינית אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כסאסא לשבולתא ואמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה. נמצינו למדין דהת"ח צריך שיהיה לו קצת גאוה

ובזה נבא לכוונת הכתובים, דהנה האומות היו למדים לעשות המצות ממה שהיו למדים מדרכיו ית' והיו עושים אותם. ולזה אמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים דהיינו שה' בונה בית הבחירה על הר תבור וכרמל וסיני, והנה האומות אבדה חכמתם במה שהיו מקיימים המצות על פי מדותיו ית' לפי שראו דברים הפכיים דהיינו שהשרה שכינתו על תבור וכרמל וסיני, ואמרו מה נלמוד ממנו אם נלמוד ממנו מדת הענוה הרי השרה שכינתו על תבור וכרמל ואם נלמוד מדת הגאוה הרי השרה שכינתו על הר סיני. לזה אמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, כלומר אל הר זה שהבית נכון עליו שיש בו דברים סותרים זה לזה, ויורנו מדרכיו כלומר הוא יורה לנו מדרכיו לפי שאין אנו יכולין ללמוד ממעשיו לפי שראינו דבריו סותרים. ולזה השיב הנביא כי אין כאן דברים סותרים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וכיון שכאן הוא מקום שהוא מקור החכמה צריך שה' ילמדנו שנאחז מזה ומזה דהיינו ת"ח צריך שיהיה בו קצת גאוה, וזה נלמוד ממה שהשרה שכינתו על תבור וכרמל וסיני כדי כלמדנו שבמקום הזה שהוא מקום של ת"ח צריך שיהיה בו מדת הענוה עם קצת ממדת הגאוה. וכל זה הוא לת"ח אבל מי שאינו ת"ח צריך שיהיה בו מדת הענוה עד תכליתה וכמ"ש מאד מאד הוי שפל רוח

מעתה אקומה נא לבאר מאמר הקודם. ויש לדקדק בו דמה התייחסות יש למדת הענוה עם קיום העולם. ונראה דיובן עם מאי דאמרינן בב"ר (פי"ב סי' מ"ו) וז"ל ביום עשות ה' אלהים, למלך שהיו לו כוסות רקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם