פרשת דרכים קכד

הוא מן הטעם הזה בעצמו דהיינו משום היותו נמוך ושפל והקב"ה מחבב את הנמוכים

והכי אמרינן בפ"ד דמסכת מגילה דרש בר קפרא מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים, יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני, כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק, ואמר רב אשי שמעת מיניה האי מאן דיהיר בעל מום הוא ובפ"ק דסוטה אמרינן אמר רב יוסף לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני ע"כ. ופירש"י ילמוד אדם מדעת קונו לאהוב את הנמיכות ע"כ. נמצינו למדין מכל זה שמה שבחר ה' בסיני הוא להיותו נמוך ושפל ודחה תבור וכרמל להיותם בעלי גאוה. וקשה לזה מאי דאמרינן בבראשית רבה פרשת, ויחי (פרשה צ"ט סי' א') למה תרצדון הרים גבנונים ר' יוסי הגלילי פתר קרא בהרים בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו זה אומר עלי התורה נתנה וזה אומר עלי התורה נתנה, תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמייא, הה"ד חי אני נאם ה' בי כתבור בהרים וככרמל בים יבא אמר הקב"ה למה תרצדון הרים כולכם גבנונים היך מה דאת אמר או גבן או דק, כולכם נעשית ע"ז על ראשיכם אבל סיני שלא נעשית ע"ז עליו ההר חמד אלהים לשבתו, וירד ה' על הר סיני, אע"פ כן אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים ע"כ. מוכח מהכא דמה שנפסלו תבור וכרמל הוא משום לתא דע"ז ונבחר סיני משום דלית ביה לתא דע"ז, וזה הוא הפך כל המאמרים שכתבנו. ומהר"ש יפה כתב שהם אגדות חלוקות, אך לדידי חזי לי דאף אותה אגדה דפרשת ויחי דס"ל דמה שנפסלו תבור וכרמל הוא משום לתא דע"ז ומה שנבחר הר סיני הוא משום דלית ביה לתא דע"ז ס"ל גם כן דהדבר תלוי בגבהות ההרים דשאר ההרים מצד גבהותם נפסלו משום לתא דע"ז והר סיני מצד היותו נמוך נבחר משום דלית ביה לתא דע"ז וכמו שיתבאר. וקודם כל דבר יש לדקדק במה שסיים בעל המאמר ואמר אע"פ כן אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים. ולכאורה דברים הללו אין להם מובן, דאיך נגזר ממה שקדם שלא ישכון לנצח בבית עולמים שהוצרך ללמדנו אע"פ כן ה' ישכון לנצח בבית עולמים. וראיתי למהר"ש יפה שכתב וז"ל אעפ"כ כלו' אע"פ שהר סיני חמד אלהים לשבתו אין זה אלא לשעה אבל עיקר שכינתו בבית עולמים עכ"ד. ולא נתקררה דעתי בדברים אלו דחדוש זה היה לו לבעל אגדה זו ללמדו בעיקר קרא דוירד ה' על הר סיני שם יאמר דאין זה אלא לשעה אבל עיקר שכינתו בבית עולמים אבל הכא במחלוקת זה דתבור וכרמל עם סיני לא שייך זה כלל. ועוד אעיקרא דמילתא מה מלמדנו דוד שקדושת סיני היתה לשעה מקרא מלא הוא במשוך היובל המה יעלו בהר, גם שעיקר שכינתו בבית עולמים גם זה מקרא הוא לשכנו תדרשו ובאת שמה

ונראה דזה יובן במאי דתנן בפרק שלישי דע"ז (דף מ"ה) העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' את אלהיהם על ההרים, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ע"כ. וזו היא הלכה פסוקה דהרים עצמן שנעבדו מותרים לחצוב אבנים מהם ולזרוע משום דמחובר לא מיתסר. ובגמרא אמרינן בעי רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח, יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה ופשטוה דיש נעבד במחובר אצל גבוה וכן פסק הרמב"ם (בפ"ד מהלכות אסורי מזבח דין ז') וז"ל המשתחוה להר אע"פ שהוא מותר בהנאה אבניו אסורין למזבח ע"כ

ובזה יובן מאי דכתיב בפרשת ראה אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים הרמים וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם ע"כ. ורז"ל הוקשה להם בפסוק זה דלא תעשון כן לה' אלהיכם ואמרו וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב וכמ"ש רש"י בפירושו: אך לפי מ"ש אפשר לומר דקאי לתחלת הכתוב שאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים דמניה ילפינן ולא ההרים אלהיהם שההרים עצמה מותרים