פרשת דרכים קכג

לדקדק במלת אתי דאין לו מובן כלל, ורז"ל דרשו לא תעשו כדמות שמשי שמשמשים לפני במרום. ונראה דהכל יבא לכלל ישוב בהקדים הא דאמרינן בספרי וז"ל שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כיצד כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר מן השמים השמיעך את קולו בא הכתוב השלישי והכריע אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי השמים העליונים על הר סיני ודבר עמהם, וכן דוד הוא אומר ויט שמים וירד ע"כ. זו הוא גרסת הראב"ד ובעל הלכות עולם, והוקשה להם איך הכריע הפסוק השלישי כי מן השמים דברתי עמכם לומר שהרכין הקב"ה שמי השמים על הר סיני שהרי גם פסוק זה סותר לפסוק דוירד ה' על הר סיני ומה הפרש יש בין פסוק זה דמן השמים דברתי עמכם לפסוק האחר דמן השמים השמיעך את קולו. ותירצו שההכרעה היא באומרו אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שאם הדבור והקול מן השמים לא יתיישב אומרו אתם ראיתם ולא הול"ל אלא אתם שמעתם אחר שא"א שיראו כי מן השמים דבר עמהם שהרי השמים במקומם הם עומדים בלתי נראים ובאומרו אתם ראיתם לא יוכל להיות זה אלא שהביא הקב"ה השמים למקום שממנו יוכלו הם לראותו שיצא להם הקול מן השמים ועכשיו יתיישב שירד להר ודבר מן השמים. נמצינו למדין דמאומרו אתם ראיתם כי מן השמים וגו' למדנו שהרכין הקב"ה השמים על הר סיני וירד ודבר עמהם, עוד נקדים דאמרינן במדרש בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה שהרי הרכין שמי השמים על הר סיני וירד ודבר עמהם ולא הגביהו ע"כ. וכבר אמרו כיוצא בזה בפ"ק דסוטה ואת דכא ושפל רוח רב הונא ור"ח חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקב"ה השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביהו ע"כ

והנה טעם המינים שיש להם פתחון פה במ"ש הכתוב נעשה אדם לפי שלא יצדק בעיניהם לתאר להקב"ה מדת הענוה לפי שאומר ה' מלך גאות לבש ואיך יתכן שמלך רם ונשא יהיה נמלך בקטן, ומש"ה פונים לומר שתי רשויות: לזה בא הכתוב ואמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ומאומרי אתם ראיתם תדעו שהרכנתי שמי השמים על הר סיני וירדתי ודברתי עמכם ומכאן תראו כמה חביבה היא בעיני מדת הענוה שהרכנתי שמי השמים וירדתי על הר סיני ולא הגבהתי להר סיני למעלה וע"כ הטעם הוא לפי שמדת הענוה היא חביבה בעיני מאד כדי שממני יראו בני אדם וילמדו, וא"כ לא תעשון אתי אלהי כסף, שהרי אין לכם שום פתחון פה במה שאמרתי נעשה אדם לומר שהם שתי רשויות מאפר . שאתם רואים שאני אוחז במדת הענוה כדי שממני ילמדו בני אדם

נמצינו למדין שהטעם שירד ה' על הר סיני ולא הגביהו להר סיני הוא להודיע לבני האדם . כמה חביבין בעיניו נמוכי הרוח ועיקרא דמלתא מה שניתנה התורה על הר סיני ולא על שאר הרים הוא מטעם זה לפי שהר סיני הוא נמוך ושפל. וכדאמרינן במדרש פרשת נשא (פרשה י"ג) וז"ל גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים ואומרים שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה ושפל רוח יתמוך כבוד זה סיני שהשפיל א"ע לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו וניתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא וירד ה' על הר סיני ע"כ. ואיכא למידק במה שסיים המאמר כמה דתימא וירד ה' על הר סיני וכי ראיה צריך לזה שהתורה ניתנה בהר סיני והלא המפורסמות א"צ ראיה. ולמה שאמר שתבור וכרמל באו מסוף העולם מתגאים לא הביא ראיה ונתינת התורה על הר סיני הוצרך לראיה. ונראה דאין הכוונה להביא ראיה שהתורה ניתנה בסיני אלא כלפי שאמר ושפל רוח יתמוך כבוד זה סיני שהשפיל עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו וניתנה עליו התורה דהטעם שניתנה התורה בסיני הוא להיותו נמוך והקב"ה מחבב את הנמוכים ואת השפלים, לזה אמר כמה דתימא וירד ה' על הר סיני כלומר כי היכי דהתם מה שירד על הר סיני ולא הגביהו להר סיני הוא כדי להודיע כמה חביבים בעיניו נמוכי הרוח וללמד דעת את העם הכי נמי מה שבחר בהר סיני.