פרשת דרכים קכא

ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. ובפ"ק דר"ה א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר השמן לב העם הזה והקשו מדתניא השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו ותירצו לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, הרי דגבי צבור אפילו לאחר גזר דין מועלת תפלתם

ובזה יובן מאמר הפונה קדים. ויש לדקדק דמה שייכות יש למן עם תפלתו של משה שהיה מתפלל ליכנס לארץ ישראל. וליישב הענין נקדים עוד מאי דאמרי' בפ"ק דתענית א"ר יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והקשו מדתניא ג' פרנסים טובים עמדו להם לישראל. משה ואהרן ומרים ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הם באר וענן והמן באר בזכות מרים ענן בזכות אהרן מן בזכות משה אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד, ותירצו שאני משה כיון דנפיש זכותיה כרבים דמי ע"כ. ואמרינן במדרש ואתחנן אל ה' כמנין ואתחנן הרבה משה להתפלל לפני ה'. ועל זה היה תמיה משה מה זאת עשה אלהים שלא קבל תפלתו, וכי תימא כך היא המדה דביחיד לאחר גזר דין לא מהניא תפלתו וגזר דינו אינו נקרע לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך זה המן, וקשה דפרנסה אינה באה בשביל יחיד ואם כן ע"כ לומר דמשה יש לו דין דרבים כיון דנפיש זכותיה. וא"כ לענין גזר דין נמי יהיה לי דין דרבים דאפילו לאחר גזר דין מועלת התפלה, וינחם ה' על הרעה כדבר האמור

דרך ענוים דרוש ארבעה עשר

חולין פרק כיסוי הדם אמר ר' אבהו אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם

מן התורה ומן הנביאים ומשולש בכתובים הן כל יקר ראתה עיננו גודל מדת הענוה היא העולה למעלה ראש כלי שנשתמש בו קדש כאשר חכמים יגידו כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו ולפי פשטן של דברים נראה דזו סיתה כונת ישעיה (סי' ס"ו) באומרו ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. דיש לדקדק במה שסיים ואל זה אביט אל עני ונכה רוח מה שייכות לדברים הללו עם הקודם. אמנם יראה דהדברים מגיעים עם הא דאמרינן בפ"ד דמגלה א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי וגו' וכתיב בתריה עושה משפע יתום ואלמנה, שנוי בנביאים כה אמר רם ונשא וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים סולו לרוכב בערבות וגו' וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות ע"כ. אף אנו נאמר דהכא נמי דהזכיר גבורתו של הקב"ה דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה הזכיר נמי ענותנותו באומרו ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, זהו פשוטו ולפי מדרשו יאמר נא באופן אחר, ונדקדק עוד בכפל הענין דקאמר ואת כל אלה ידי עשתה וחזר ואמר ויהיו כל אלה נאם ה'. ותו דלפי הנראה הוו תרתי דסתרן אהדדי דאם הכל נברא במאמר ה' כדכתיב ויהיו כל אלה נאם ה' איך כתיב בהו עשיה באומרו ואת כל אלה ידי עשתה

ויראה ליישב עם הא דאמרינן בבראשית רבה (פרשה ד' סי' ז') וז"ל ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש אתמהא והלא במאמר הוי כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ע"כ. וכתב מהר"ש יפה ז"ל בשם בעל תהלה לדוד דאיתא במדרש שהשיבו חכמים לבן זומא על קושיא זו שנסתכל הקב"ה שעתידין עובדי אלילים לעשותם אלהות ומשום הכי כתב בהו ויעש לומר שה' בראם. נמצא דשינה הכתוב ואמר ויעש אף שלפי האמת לא שייך בהו עשיה כדי להרחיק את העו"א שעושים אותם אלהות עוד נקדים