פרשת דרכים קכ

דוה' עמו הוא מוקדם הרבה למעשה דבת שבע ואם כן אפשר דבתחלה היתה שכינה עמו ולאחר שחטא נסתלקה שכינה ממנו, ואולי ס"ל דמי שזכה שתשרה עליו שכינה שוב אין חטא בא על ידו שאם היה בא לידי חטא מעיקרא לא היתה שכינה שורה עליו, ועיין בפ"ק דסוטה דאמרי' א"ר חסדא בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד וא' שנא' כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך וכיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ודוק היטב. עוד יש לדקדק דהכא משמע דפירוש וה' עמו הוא דשכינה עמו ובפרק חלק עלה דקרא דויען אחד מן הנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי וגו' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ואמאי במסכת שבת דרשו קרא דוה' עמו על שהיתה שכינה עמו ובפרק חלק דרשו אותו על שהלכה כמותו בכ"מ, ואפשר לומר דכלא חדא מלתא היא, דודאי פשטיה דקרא דוה' עמו הוא דהשכינה עמו אלא דמי שזוכה לזה הלכה כמותו בכל מקום דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. ומה שדרשו קרא דדואג שאמר וה' עמו על שהלכה כמותו בכל מקום שהוא הדבר הנמשך ממה שהשכינה עמו היינו משום שהם דרשו כל הפסוק הזה של דואג על לשון הרע וכל עצמו של דואג הוא על מה שהלכה כמותו בכל מקום שהוא תואר של מלך אבל לעולם דעיקר הפירוש של וה' עמו היינו לומר ששכינה עמו. ואפשר עוד שגם בעל המימרא דפ"ה דשבת דדדיש וה' עמו על שהשכינה עמו הכונה היא על מאי דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, והענין הוא עם מאי דאמרי' בפ"ג דסוטה הגיע לפרשת דרכים נצול מכולם ואמרי' מאי פרשת דרכים מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, נמצא דמי שזכה שהלכה כמותו שוב אינו חוטא, ועל זה אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר וה' עמו אפשר חטא בא על ידו ושכינה עמו דהא תרוייהו לא יכונו דכיון דשכינה עמו א"כ סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וא"כ הרי הגיע לפרשת דרכים דשוב אינו חוטא. ודורש רעה תבואנו זה דואג, כלומר שהיה דורש רעה לדוד שכפי סברתו שאין נשאלין אלא למלך נמצא שדוד עשה שלא כדין ושאול המית את אחימלך כדין ואם כן נענש אחימלך ע"י דוד דע"י זה נקרא דוד רע נמצא שהיה דורש רעה לדוד. ואמרינן בפרק חלק ג' מלאכים נזדמנו לדואג אחד ששיכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר אפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, נמצא שלא זכה ליכנס במחיצתו של הקב"ה כי כל דרכיו משפט לתת לאיש כדרכיו, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב

עוד מצינו חילוק בין יחיד לרבים בפ"ז דסוטה אהא דתנן ותפלה נאמרת בכל לשון ופריך בגמרא והא"ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי ומשני לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ופירש"י וז"ל יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת צבור לא צריכי להו שנאמר הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתם של רבים וקשיא לי מדאמרינן בפ"ק דשבת אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דר"א לשיולי בתפיחא ומנין אמר ליה רחמנא יפקדך לשלם וזמנין אמר ליה רחמנא ידכרינך לשלם, והיכי עביד הכי והא א"ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מ"ה נזקקין לו, שאני חולה דשכינה עמו דא"ר ענן אמר רב מנין שהשכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. ופירש"י שאני חולה דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד. ולפי זה אמאי הוצרך רש"י בההיא דסוטה לאתויי קרא דהן אל כביר לא ימאס לומר שאין הקב"ה מואס תפלתן של רבים ומש"ה הותר להתפלל בלשון ארמי תיפוק ליה מטעמא דחולה גופיה דהא בפ"ק דברכות אמרי' מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל. וא"כ כשם דלגבי חולה הותר להתפלל בלשון ארמי משום דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד הכי נמי צבור הואיל ושכינה עמהם הותר להם להתפלל בלשון ארמי, ודוק. ואיך שיהיה עלה בידינו כמה גדלה מעלת הצבור ואמרינן בפ"ק דברכות מאי דכתיב ואני תפלתי לך