פרשת דרכים יב

על כן יעזוב איש את אביו דהיינו אחות אביו ואת אמו דהיינו אחות אמו מודה דבאחותו אפילו מאמו לא אסר לבן נח, ופליג עם רש"י דאית ליה דלר"א דאסר לבן נח אחות אביו כ"ש אחותו מאמו. והשתא כיון דס"ל כהתוס' לזה הוקשה לו דהך אגדה דחסד הוא דמשמע דס"ל דאחותו אסירא לבן נח כמאן אתיא אי כר"א איהו לא אסר אלא אחות אביו ולא אחותו, ואי כר"ע הא לא אסר אלא חייבי מיתות ב"ד ולא חייבי כריתות כמבואר שם בסוגיא. אלא ע"כ לומר דלא אתיא אלא כחכמים דקאמרי התם הרבה עריות יש שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן. ופירש"י הרבה עריות יש כגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן דלרבנן איתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה, וכיון דלחכמים בני נח מוזהרים על כל העריות כישראל משום הכי הוקשה לו מיעקב ועמרם והשבטים. אמנם מלבד הדוחק שיש בתירוץ זה דאיך סתם הרא"ם קושייתו אליבא דהתוס' מאחר דאליבא דרש"י דכל יומא ויומא שמעתתיה בפומיה ל"ק. כלל דלדידיה הך אגדה דחסד הוא אתיא כר"א דאית ליה דאחותו אסירא לבן נח. ועוד נ"ל דאף לחכמים דס"ל דכל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן הוא דוקא בקורבה דמצד האם אך קורבה דמצד האב כ"ע לא פליגי דלית להו קורבה. וראיה לדבר דבגמ' הקשו מדכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותירצו דודתו מן האב היתה, ואם איתא דלחכמים אף בקורבה דמצד האב נצטוו בני נח מה יענו חכמים בקרא דויקח עמרם את יוכבד דודתו, אלא ודאי דאף אליבא דחכמים לא הוזהרו בני נח אלא בקורבה דמצד האם אבל בקורבה דמצד האב לא משום דאין אבות לעכו"ם, וא"כ אף דנימא דאגדה הלזו דחסד הוא אתיא כחכמים, עדיין כל מה שהקשינו להרא"ם ז"ל במקומו עומד דליכא קושיא מיעקב ועמרם והשבטים דאיכא למימר דכל הני לא היתה קורבתם מצד האם כ"א מצד האב וכדכתיבנא

עוד אני תמיה בדברי הרב דאיך הוכיח מאגדה זו דחסד הוא דאחותו אסורה לבן נח והוקשה לו מהשבטים איך נשאו אחיותיהם, דהא בגמרא בפרק ארבע מיתות (דף נ"ח) הביאו אגדה זו להקשות למאן דאמר אחותו שריא ותירץ כיון דאשתרי אשתרי ע"כ. וא"כ ליכא לאוכוחי מאגדה זו דס"ל דאחותו אסורה לבן נח דאיכא למימר כיון דאשתרי אשתרי, ואע"ג דלרבי אליעזר דאית ליה דאחותו אסורה לבן נח אתיא אגדה זו כפשוטה דדוקא לקין הותרה אחותו משום חסד הא לאו הכי אסורה, מכל מקום כיון דאגדה הלזו סובלת שני פירושים ואיכא למימר דס"ל כיון דאשתרי אשתרי ליכא לאקשויי עלה מהשבטים. עוד יש לדקדק בדברי הרב במה שרצה לצדד על יעקב דמה שנשא שתי אחיות הוא משום דיעקב אבינו גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ודחה זה משום דאם כן למה אמר יעקב אבינו איני מברך שנשאתי שתי אחיות כשאמרו לו טול ברוך ע"כ, דמה מייתי מהתם דע"כ אותה אגדה פליגא אהך אגדה דחסד הוא, דאילו מהכא משמע דבן נח אסור באחותו ואילו בערבי פסחים אמרינן שאמר יעקב איני מברך לפי שנשאתי שתי אחיות שעתידה תורה לאוסרן אלמא דבן נח מותר באחותו. ואולי כוונת הרב היא דנהי דפליגי בדינא אם בן נח מוזהר באחותו או לא מ"מ אם איתא שגיירן היכא קאמר איני מברך לפי שעתידה תורה לאוסרן הא אפי' מדין תורה מותר בשתי אחיות שנתגיירו משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. עוד אני תמיה במה שרצה לתרץ כל מה שהקשה עם מה שכתב הרמב"ן בפרשת תולדות יצחק ששמירת המצות ששמרו האבות רינה אלא בארץ ישראל לבד כי המצות משפט אלהי הארץ הם כו', דמלבד שהרב עצמו בפרשת תולדות יצחק הביא כל דברי הרמב"ן הללו ותמה עליהם דאם אין המצות חובה אלא בארץ לבדה מה זה שאמרו בפרק ע"פ כשאמרו ליעקב אבינו טול ברוך אמר איני מברך מפני שנשאתי שתי אחיות, והלא לא חטא בזה כלום מכיון שנשאן בחוצה לארץ, ולא ידעתי למה כאן נתיישבה דעתו בדברי הרמב"ן הללו

עוד אני תמיה על הרב דעד כאן לא קאמר הרמב"ן ששמירת המצות ששמרו האבות אינה אלא בארץ לבד אלא עלה דמה שדרשו רז"ל ששמר אברהם אבינו כל התורה כולה