פרשת דרכים קיז

הוא משום דס"ל דנשאלין למי שצורך הצבור בו, דהא מנא ליה דכיון דאחימלך לא דריש הוא אמרינן דוכל ישראל אתו אתא לרבות סתם מלך וכמו שכתבנו לעיל. כללן של דברים דמכח לא ימנע בא שאול בטענתו עם אחימלך, ועיקר טענתו היא במה ששאל לו באלהים שעשאו מלך וכמו שדרשו רז"ל אלא שאפשר לו לאחימלך לטעון שהוא לא עשאו מלך ומה ששאל לו באלהים הוא משום דס"ל דנשאלין למי שצורך הצבור בו, לזה הקדים לו לומר למה נתת לו לחם דהיינו שקרמו פניו בתנור על כרחך לומר דלא דרשת הוא ואין בין קודם שקרמו פניו בתנור לאחר שקרמו פניו בתנור וא"כ על כרחך לומר דמה ששאלת לו באלהים הוא משום דסבירא לך דיש לו דין מלך וא"כ הוא חייב מיתה משום מורד במלכות

הכלל העולה הוא דדואג לא הוה דריש הוא ומשום הכי הוה ס"ל דאין נשאלין למי שצורך הצבור בו ונמשך לו ג"כ מזה דמעשה דלחם הפנים דוחה את השבת, אך אבנר ועמשא והסנהדרין סבירי להו דדרשינן הוא ומשום הכי סבירי להו דנשאלין למי שצורך הצבור בו וכמו שכתבנו. והנה בפ"ב דקדושין (דף מ"ג) אמרי' דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה משום דגלי קרא במעילה וטביחה ומכירה דיש שליח לדבר עבירה וא"כ הוו שני כתובים הבאים כאחד דקי"ל דאין מלמדים, והקשו בגמרא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים נילף ממעילה וטביחה ומכירה לכל התורה כולה דיש שליח לדבר עבירה, ותירצו גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שולחיו, והקשו אשכחן גבי שחוטי חוץ דאין שליח לדבר עבירה בכל התורה כולה מנא לן, וכי תימא דיליף משחוטי חוץ אדיליף משחוטי חוץ נילף ממעילה וטביחה ומכירה, ותירצו הדר כתב רחמנא ונכרת האיש אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה כולה דהוא ולא שולחיו דאין שליח לדבר עבירה. ואמרינן תו התם האומר לחבירו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור, שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחו חייב שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון ע"כ. ואמרי' דטעמיה דשמאי הוא משום דלא דריש הוא ואית ליה דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין וגמרינן ממעילה וטביחה ומכירה לכל התורה כולה דיש שליח לדבר עבירה. נמצא דמאן דדריש הוא על כרחין אית ליה דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה דלהכי הדר כתב רחמנא ונכרת האיש ההוא למעט המשלח ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה וא"כ האומר לחבירו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור

ובזה יובן מאי דכתיב גבי מיתת שאול עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ ודרשו רז"ל אחזני השבץ עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתנת תשבץ ע"כ. והנה חוץ מדרכנו לדקדק בדברי רז"ל הללו דאמאי כנה שאול לעון נוב עיר הכהנים בכתנת ולא בשאר בגדי כהונה. ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ג דערכין (דף טז) א"ר ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים, כתנת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם ע"כ והכי איתא בירושלמי פ"ו דיומא יע"ש. וכבר נתבאר בגמרא שם דהא דכתנת מכפרת על שפיכות דמים היינו מזיד ולא אתרו ביה, וכתבו התוס' דבגדי כהונה מכפרים על המיתה, וכתבו המפרשים ז"ל דהטעם שההורג כהן גדול דאין לו כפרה לעולם ואינו יוצא מעיר מקלט לעולם הוא משום דחטא במכפר ומש"ה אין לו כפרה במיתת כהן גדול, דומה למה שאמרו אין קטיגור נעשה סניגור וזהו כונת שאול באומרו עמד נא עלי ומותתני לפי שיש בידי עון דשפיכות דמים. וכי תימא כיון דלא אתרו ביה אף שהיה מזיד הכתנת מכפרת לזה אמר כי אחזני השבץ כלומר אני חטאתי במכפר דהיינו בכתנת שהרגתי הכהנים. ומש"ה אין לי כפרה בבגדי כהונה דומיא דהורג כהן גדול דאין לו כפרה לעולם, וכדכתיבנא

אך כפי דרכנו נראה ליישב והוא דיש לדקדק דמאי איכפת ליה לשאול לומר לנער הטעם שבשבילו נגזר עליו שימות לא היה לו לומר אלא עמד נא עלי ומותתני ונראה שכוונת