פרשת דרכים קטז

בתנור הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ולהסדירו ע"ג השלחן. וגבי שאר מנחות תנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ע"כ. והטעם שיש חילוק בין מנחות ללחם הפנים דגבי מנחות משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ואילו לחם הפנים לא הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים אלא מקרימת הפנים ואילך, הוא הדבר אשר דברנו דלחם הפנים דנעשה בחוץ אינו מתקדש בכלי לפי שאין כלי שרת מקדשין כי אם בעזרה אבל המנחות שכל מעשיהן הם בפנים וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל כיון שקדשו בכלי נתקדשו. וכבר נתבאר למעלה שהטעם דמעשה לחם הפנים בחוץ היינו משום דדרשינן הוא

עוד נקדים מה שכתבו התוס' בריש פ"ב דמעילה עלה דמתני' דשתי הלחם כשקרמו פניהם בתנור ששוחטין עליהם הכבשים, דהטעם שאין שוחטין הזבח קודם קרימת הפנים הוא משום דגבי שחיטת הזבח כתיב לחם ואין קרוי לחם אלא א"כ קרמו פניו. למדנו מדבריהם דלחם אינו נקרא קודם קרימת הפנים, והנה דבר ידוע שזה שנתן אחימלך לדוד מלחם הפנים הוא לפי שהיה מסוכן שאחזו בולמוס וכדאיתא בגמרא, והלכה רווחת היא דאף מי שהוא מסוכן דמאכילין אותו כל איסורים שבתורה מ"מ מאכילין אותו הקל הקל תחלה וכדאיתא באחרון דיומא, ומטעם זה כתב רד"ק דמה שלא נתן אחימלך לדוד תרומה הוא לפי שאיסור תרומה חמיר מאיסור לחם הפנים דתרומה היא במיתה בידי שמים ולחם הפנים הוא בלאו. וכבר הארכנו בזה בדרך החיים

ובזה נבא לכוונת הכתוב, והנה כפי אגדת שמואל שכתבנו לעיל מוכח דדוד אשכחיה לאחימלך בשעת עשיית לחם הפנים וכבר בגמ' צדדו זה דאמרו דלר"י בשבת אשכחיה בשעת אפיה ולר"ש בחול אשכחיה בשעת אפיה, ואף שבגמרא דחו זה ואמרו ומי מצית אמרת דבשעת אפיה אשכחיה והכתיב ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים כו' מ"מ אגדת שמואל פליג אתלמודא דידן וס"ל דבשבת אשכחיה בשעת אפיה, ולקושית הגמרא י"ל דלעולם בשעת אפיה אשכחיה והמתין מעט עד שנאפה וסדרוהו על השלחן וסלקו הלחם שהיה שם ונתן לדוד מלחם הפנים המוסרים, ואפשר שעיקר קושית הגמרא אינה אלא אליבא דמ"ד דבחול אשכחיה דוד בשעת אפיה דלזה הקשו דאיך יתכן זה והכתיב כי אם לחם הפנים המוסרים כו' וזה לא יתכן בחול וכמבואר, אך למ"ד דבשבת אשכחיה בשעת אפיה יש ליישב כמ"ש. והנה מדתנן דמשקרמו פניו בתנור הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, מוכח דיותר קדושה יש משקרמו פניו מקודם שקרמו פניו שהרי קודם שקרמו פניו אין לו דין קדשי מקדש שיהיה הרביעי פוסל אותו וכמ"ש הר"ם (פי"א מה' אבות הטומאה דין י"ג) אך קודם שקרמו פניו אין לו דין קדשי מקדש כ"א דין קדשי בדק הבית וכמבואר. ובזה יובן הפסוק למה קשרתם עלי בתתך לו לחם, וכבר למדונו רבותינו בעלי התוס' דסתם לחם הוא שקרמו פניו בתנור ולזה הקשה שאול לאחימלך דנהי דדוד היה מסוכן מ"מ הא קי"ל דלמסוכן מאכילין אותו הקל הקל תחלה וא"כ דבשעת אפיה אשכחיה דוד לאחימלך היה לו לאחימלך ליתן לדוד מהלחם שלא קרמו פניו בתנור שאין בו כל כך קדושה שהרי אינו נפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. והנה לזה היה אפשר לו לאחימלך לתרץ דלדידיה אין חילוק בין קודם שקרמו פניו בתנור בין לאחר שקרמו פניו בתנור משום דאית ליה דכל מעשה דלחם הפנים היה בפנים וא"כ כבר נתקדש בכלי שרת והו"ל כשאר המנחות דקי"ל דמשנתקדש בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, וא"כ על כרחין ס"ל לאחימלך דלא דרשינן הוא דאי דרשינן הוא אמרי' דדוקא אפייתו הוא במקום קדוש אך לישתו ועריכתו הויא בחוץ וכלי שרת אינם מקדשים בחוץ כי אם בפנים בעזרה, וכיון דלא דריש הוא א"כ תיקשי דאמאי שאל לו באלהים דעל כרחין מה ששאל לו באלהים הוא משום דאית ליה דדוד חשיב מלך כיון שכבר נמשח ע"י שמואל אף ששאול עדין קיים, דליכא למימר דלעולם ס"ל דדוד אין לו דין מלך ומה ששאל לו באלהים