פרשת דרכים קיד

מאמו ואמרו לו מי הרשך ואמר על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים גר נושא אשת אחיו מאמו ואמר ויהי דבר ה' אל יונה שנית כו', והקשו ומי מהימן והא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו ותירצו שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדה ע"כ. ופירש רש"י שאני הכא דקאמר מלתא דיונה בן אמתי בהדה ומגו דמהימן אהא מהימן נמי אהא, דניכרים דברי אמת דביחד קבלן ע"כ. ואך לפי דרכנו נאמר באופן אחר ונחקור עוד במחלוקת זו דדוד ודואג שנחלקו במעשה דלחם הפנים שדוד סבור שאין מעשה לחם הפנים דוחה את השבת ודואג סבור שמעשה לחם הפנים דוחה את השבת במה היתה עיקר מחלקותם

ונראה דזה יובן עם מאי דתנן בפרק שתי הלחם, אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים ע"כ. והנה בדברי הרמב"ם בדינים אלו יש לנו אריכות דברים והדברים עתיקים. אך בירורן של דברים כך הוא דאי עשיית לחם הפנים היתה בכלי שרת ונתקדש הלחם אליבא דכ"ע דוחה את השבת משום דאי עביד להו מערב שבת איפסיל בלינה מאחר שנתקדש בכלי, וכמו שהקשו בגמרא דאי תנור מקדש על כרחין דוחה את השבת דאי לא איפסיל בלינה וכל זה הוא פשוט. וכבר הסכימו האחרונים ז"ל הרב בעל לחם משנה והרב בעל ברכת הזבח ז"ל דהרמב"ם ס"ל דתנור של קודש בחול היה ולא היה מקדש, ובפ"ט דזבחים (דף פ"ח) תנן דכלי שרת אינם מקדשים אלא בקדש ע"כ, ופירש"י בקדש בעזרה ע"כ. והנה אליבא דת"ק דאית ליה דלישתן ועריכתן בחוץ נמצא דלא נתקדשו בכלי כיון שכל מעשיהם בחוץ, ומש"ה אינם דוחים את השבת משום דאינם נפסלים בלינה דכיון דמעשיהם בחוץ לא נתקדשו ואי משום האפיה שהיתה בפנים הא אמרינן דתנור של קדש בחול היה ואינו מקדש, ור' יהודה אית ליה דכל מעשיהם בפנים ומש"ה אית ליה שדוחה את השבת, דאף דנימא דתנור אינו מקדש מ"מ כבר נתקדש בכלי מאחר שמעשיהם בפנים, וכיון שכן אי עביד ליה מאתמול איפסיל בלינה ומש"ה דוחה את השבת, ובתורת כהנים בפרשת אמור גבי לחם הפנים אמרינן והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מלמד שאכילתה במקום קדוש מנין אפייתה במקום קדוש ת"ל והיתה יכול אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל הוא, רבי יהודה אומר כל מעשיהם בפנים ע"כ. נמצינו למדין דת"ק דרש הוא וממעט לישה ועריכה שאינה בפנים אלא בחוץ, וכיון שהלישה והעריכה היתה בחוץ על כרחין שמדידת העשרון נמי היתה בחוץ שאם המדידה היתה בפנים הרי נתקדש הלחם בעשרון שהרי פסק הרמב"ם (בפ"א מהלכות כלי המקדש) שכל מדות היבש נתקדשו וא"כ איך מוציאים אותם לחוץ דמגניא מלתא וכמו שכתבו התוס' או משום פיסול יוצא וכמו שפירש"י אלא ודאי שהמדידה היתה בחוץ ואין העשרון מקדש דאין כלי שרת מקדשים אלא בפנים תוך העזרה וכן כל מעשיהם היו בחוץ דהיינו לישה ועריכה ומש"ה אינם דוחים את השבת שאינם נפסלים בלינה ורבי יהודה לא דרש הוא וס"ל דכל מעשיהם בפנים וא"כ גם המדידה היתה בפנים ונתקדש בכלי דהיינו העשרון ועוד שגם הכלי שהיו לשים בו היה מכלי שרת ומקדש וכמו שהכריח זה מרן (בפרק י"ג מהל' מעשה הקרבנות דין ו') יע"ש, וכיון שנתקדש בפנים פשיטא שדוחה את השבת דאי לא איפסיל בלינה וכמו שכתבנו. הכלל העולה דמאן דאית ליה דאין מעשה לחם הפנים דוחה את השבת דרש הוא ומאן דאית ליה דמעשה דלחם הפנים דוחה את השבת לא דריש הוא

ובזה נבא לכונת המאמר, דדוד המלך כל מגמתו לא היתה כי אם לשאול באורים ותומים לידע את הדרך אשר ילך בה לפי שהיה נרדף מפני שאול, ודוד חשש אולי אחימלך לא ישאל לו באורים דאפשר דאזיל בשיטת דואג דלא דריש הוא וא"כ לית לן קרא לרבות מי שצורך הצבור בו שיהיה נשאל באורים ואף אם יאמר דוד בשעת מעשה שכך הוא הדין דדרשינן הוא וא"כ נשאלין למי שצורך הצבור בו אפשר שלא ישמע אליו אחימלך ויאמר דלא