פרשת דרכים קיב

אגדה דלעיל שנחלק דואג עם הסנהדרין למען דעת במאי פליגי, שהרי דואג מן הסנהדרין היה ואביר הרועים קראו הכתוב

ונראה דמחלוקת דואג עם הסנהדרין היה באותה שכתבנו לעיל דאמרינן בגמ' מה"מ אמר ר' אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זו סנהדרין. והקשו החידושין דלמלך למה לי קרא תיפוק ליה דבהדיא כתיב קח את יהושע בן נון וגו' ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' הרי בהדיא דנשאלין למלך וא"כ למה לי רבויא דהוא לאתויי מלך. והמגדיל התימה הוא רש"י ז"ל שכתב הוא זה מלך דהא ביהושע משתעי קרא. והדבר קשה דכיון לא למדנו דהוא זה יהושע אלא משום דמשתעי קרא ביהושע א"כ כיון דביהושע כתיב בהדיא ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו תו למה לי קרא דהוא ותירץ דמיהושע ליכא למיגמר לסתם מלך, דהו"א שאני התם דאיצטריך לשאול באורים ותומים משום חלוקת הארץ שהיתה על פי אורים ותומים וכמבואר בגמ', וכן נמי כיבושה של א"י היתה ע"י אורים ותומים ומש"ה נשאל יהושע באורים ותומים אבל בשאר מלך אימא דאינו נשאל קמ"ל יתורא דהוא לרבות סתם מלך שיהא נשאל באורים. ומ"ש רש"י הוא זה מלך דהא ביהושע משתעי קרא ה"ק דמנ"ל דהוא זה מלך דבשלמא וכל בני ישראל אתו דאמרינן זה משוח מלחמה היינו משום דאמרינן דפירוש הכתוב הוא מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו וכן וכל העדה זו סנהדרין היינו כדאמרינן ואם כל עדת בני ישראל ישגו זו סנהדרין אבל במלת הוא אין בה שום רמז לומר דבמלך משתעי קרא. לזה בא רש"י ז"ל ותיקן הענין ואמר דהא ביהושע משתעי קרא וע"כ הוא קאי ליהושע ואם אינו ענין ליהושע דהא בפירוש כתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו באורים תנהו ענין לסתם מלך דומיא דיהושע דביה משתעי קרא. והנה כל מה שלמדנו דנשאלין למי שצורך הצבור בו הוא משום דדרשינן יתורא דהוא לרבות סתם מלך ואייתר לן תרי רבויי חד דוכל בני ישראל אתו וחד דוכל העדה ושדינן חד רבויא למי שצורך הצבור בו ואידך לב"ד. אבל אם לא דרשינן הוא ואית לן תרי ריבויי לבד לא מרבינן מי שצורך הצבור בו ודרשינן וכל ישראל אתו לרבות סתם מלך דלא גמרינן ליה ממאי דכתיב קרא גבי יהושע ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו משום דאיכא למימר דשאני יהושע דנשאל משום כבישתה של א"י וחלוקתה אבל שאר מלכים אימא לא מש"ה אצטריך קרא דוכל בני ישראל אתו לרבות סתם מלך דהיינו כפשוטו מי שכל ישראל אתו. וכל העדה דרשינן ליה לסנהדרין וכמו שדרשו ואם כל עדת ישראל ישגו אלו סנהדרין, אבל מי שצורך הצבור בו לא נתרבה מן הכתוב, וא"כ מנ"ל דנשאלים למי שצורך הצבור בו. והנה איכא תנא דלא דריש בעלמא יתורא דהוא, ודואג: הכי הוה ס"ל דלא דרשינן יתורא דהוא לרבות וא"כ אייתר לן תרי ריבויי וכל בני ישראל אתו וכל העדה ושדינן חד לרבות סתם מלך ואידך לרבות סנהדרין, אבל אנן קי"ל אליבא דהלכתא דדרשינן הוא כדאיתא בכמה דוכתי וא"כ מריבויא דהוא מרבינן סתם מלך ואייתר לן תרי רבויי ושדינן חד למי שצורך הצבור בו וחד שדינן ליה לסנהדרין. הכלל העולה שדואג, לא הוה דריש יתורא דהוא ומש"ה הוה ס"ל דאין נשאלין למי שצורך הצבור בו ודוד והסנהדרין דרשי יתורא דהוא ומשום הכי ס"ל דנשאלין למי שצורך הצבור בו

ובזה יובן מאי דאמרינן בפרק חלק א"ר יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, אמר ליה הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום ע"כ. ופירש"י ז"ל והלא גבור אתה בתורה למה תתהלל לספר לשון רעה על דוד, לא חסד תורה עליך לא חכם בתורה אתה דכתיב ותורת חסד על לשונה ע"כ. ויש לדקדק דלמאי אצטריך להקב"ה לשבוחי לדואג שהיה גבור בתורה ושהיה חכם בתורה למה שרוצה להאשימו במה שסיפר לשון הרע על דוד, אף שדואג היה עם הארץ ראוי להאשימו על עבירה הלזו דלשון הרע שהיא מן המצות המושכלות. ועוד יש לדקדק באומרו