פרשת דרכים קיא

מלך וצבור נדונין בכל יום, שכתב וז"ל, מלך וצבור ס"ל דאדם אינו נדון אלא בר"ה ומ"מ מלך וצבור לחשיבותם נדונים בכל יום, ונ"מ דאי זכו בכל יום תתהפך גזרתם מה שאין כן ביחידים שנגזר דינם בר"ה ואחר שנחתם אין להשיב, ומאי דמצלינן השתא אקצירי ואמריעי הא אמרינן דהוי דוקא כר' יוסי ואע"ג דאמרינן ואי בעית אימא לעולם כרבנן וכר' יצחק אפשר דרבי לא ס"ל הכי עכ"ל. משמע דס"ל דרבי לא מצי סבר כר' יצחק, דאי ס"ל כר' יצחק מאי איריא מלך וצבור אפי' יחיד נמי אלא ודאי דלא ס"ל כר' יצחק. ולא ידעתי איך יתכן לומר דבר זה דלר' יצחק אדם נידון בכל יום והא בהדיא אמרינן לעולם כרבנן וכר' יצחק והביאו הרב ז"ל, הרי דאף רבנן דס"ל דאדם נידון בר"ה מצי סברי כר' יצחק דאית ליה יפה צעקה, ולכן דברי הרב ז"ל צריכין תלמוד

ודע שלפי מאי דאמרינן בירושלמי דמלך וצבור נדונים בכל יום והכי איתא נמי בגמרא דידן פ"ב דסנהדרין, דמשמע דאף דיחיד נדון בר"ה מלך וצבור שאני שנשתנו לעילויא שנידונים בכל יום. ולפי זה קשיא לי על דברי רש"י בפ"ק דע"ז הנזכר דאוקי דברי רב דאמר בשניה יושב ודן כר' יצחק ואמאי לא אוקמא במלך וצבור דלכ"ע נדונים בכל יום

עוד מצינו מעלת הצבור כי רבה היא העולה למעלה. והענין הוא דאמרינן בפ"ז דיומא אין נשאלין באורים ותומים להדיוט אלא למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו. ואמרינן בגמ' מה"מ א"ר אבהו אמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו', הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה ע"כ. וליכא למימר דדוקא משוח מלחמה הוא דישאל באורים ותומים אבל מי שאינו משוח מלחמה אף שצורך הצבור בו אינו נשאל באורים ותומים. דהא במתני' תנן למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו. ואף שבברייתא לא נקט אלא משוח מלחמה מ"מ נראה דלאו דוקא, שהרי במתני' נקט בהדיא ולמי שצורך הצבור בו דהוא כולל כל מי שצורך הצבור בו. וליכא למימר דברייתא מפרשה למתני' דקתני ולמי שצורך הצבור בו דהיינו משוח מלחמה ולומר דדוקא משוח מלחמה אבל מי שאינו משוח מלחמה אף שצורך הצבור בו אין נשאלין. שהרי כתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות כלי מקדש. וז"ל וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה או מי שצורך הצבור בו ע"כ הרי דס"ל דלאו דוקא משוח מלחמה אלא כל מי שצורך הצבור בו נשאלין לו ומקרא דוכל בני ישראל אתו נפקי כולהו. ובהדיא אמרי' באגדת שמואל הביאו הרב כלי יקר וז"ל לא נטרד דואג מן העולם עד שהמרה בסנהדרין בשעה שאמר דואג וישאל לו בה' שעשאו מלך לפי שאין נשאלין אלא למלך, אמרו אבנר ועמשא תנן כשם שנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הצבור בו א"ל דואג אין נשאלין אלא למלך א"ל שאול לכו לסנהדרין אמרו לו הסנהדרין כשם שנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הצבור בו ואמרו לו לשאול כך אמרו הסנהדרין באותה שעה המרה דואג בסנהדרין ואמר אין נשאלין אלא למלך, מיד א"ל שאול צא ופגע בכהני ה' ע"כ, ואפשר דהרמב"ם הוציא דין זה מאגדה זו, זאת אומרת דסנהדרין אמרו דכדין עשה אחימלך במה שנשאל לדוד באורים ותומים לפי שהיה צורך הצבור בו וזהו שהשיב אחימלך לשאול היום החלותי לשאול לו באלהים ופירש"י בתמיהא זה ימים רבים שצורך הצבור בו שמינוהו מוציא ומביא את ישראל ומאז אני שואל לו באלהים. ולא ידעתי מה תשובה היא זו של אחימלך, שאם שאול האשימו בשביל ששמע שפעם אחת שאל לו באורים ותומים מה השיב לו אחימלך שזה ימים רבים ששואל לו. אך עם האמור אתי שפיר, שכונת אחימלך היא לומר לשאול שאין לו דין מורד במלכות במה ששאל לו באורים ותומים לפי שהוא לא שאל לו מדין מלך אלא מה ששאלתי לו הוא מזמן רב שראיתי שצורך הצבור בו ומינוהו עליהם להיות מוציא ומביא את ישראל והדין הוא שמי שצורך הצבור בו נשאל באורים ותומים

ובזה נבין כונת אביגיל באומרה והיה כי יעשה ה' לאדוני ככל אשר דבר וגו'. וכבר כתבנו יישוב להמשך הפסוקים של ויכוח אביגיל עם דוד לעיל (בדרך המלך בדרוש ב') יעיש. אך על פי דרכנו נאמר כונה אחרת בפסוק זה. ונחקור חקירה אחת באותה